החול מתמזג עם ההוויה שלי
התנועה חודרת אל מרקמי הנשמה והופכת לצללית שנייה
התכנסות קיצונית מושכת את אבריי בתנוחה עוברית
הכרחית על-מנת שאצמח החוצה

אני טווה את דרכי מעל המים
סלע אחר סלע, בזהירות שלא אחליק
החול מכסה על סודותיי.
אצבעותיי באוויר מרמזות את כל אשר הצפנתי

שב על המזח שבי
צפה את תנועותיי המדודות
בשבילך אהיה לים עצום מאוד
אם רק תוכל לפענח את התנועה הקודרת
פנים-חוץ, חוץ-פנים עד שניצתים

משם זה קל,
תנועות הגוף הרצויות בוקעות מעמקי אדמה
הידיים מעצמן מצביעות השמיימה

ואין חוצץ ואין הפרדה בין פנים לחוץ
בין מוכר לזר, כמו אמרת: אני עצמך
ופנימיותך האישית הפכה למדבר


חול, חול בכל מקום בו עיניך משיגות
וכל אשר מדבר גם הוא אבק צפוי מראש
אין נוה של מים במדבר הזה
רק עם מותך יבוא הגשם הגואל

הולדת נביאים מבשרי קיצים תבוא על זו האדמה
צמאה כל כך לעצמות
מתענגת על שריפות
אדמת בוץ-קברים ומלחמות


יורד צילה של יפו על ים נזיל
שוב אין זו אגדה יש כאן שם-הווה-מקום
ולי יש חול בג'ינס, בנעליים ובשערות
עינים יבשות בשעת זריחה הן תרות

ובמקום הריסות של בתי מקדש צמאי-נקם
על זה החול מונחים בקבוקים ריקים ואנשים מרוקנים
ישנים בתוך סדינים כמו עברה בהם סכין אלוקים
ונטלה את נפשם

בעיניי מחפש לי בבוקר העכור
השפעות הזינוקים שטופי-אדרנלין
הותירו אבק על הפנים
וזרעי אהבת-עצמי

אני יכול להשיג את מה שאני רוצה
תאהב אותי מי שאבחר כאישה
מה חבל שדווקא הפחד מניע אותי
ואין לי קצה של חוט מה נכון
במי עליי לבחור


חלומות על שפת ים, גדות ירוקות תחת עול שקיעה
את דפיי אני מגלגל לבקבוק זכוכית ומשליך
שאולי יתערב מר. גורל.
סרטנים נודדים על דופן הסלע ואולי רק לרגע
החול ממלא את הוויתי ביטחון:
כל אשר תחת רגליי הוא שלי
לא לי, שיערה בריח הוניל והסומק בלחייה... לא לי

עולמי הוא המדבר בו אני אובד ונולד
ובוחר מחדש בלי תמיהה
גורל זהה לשקיעה


2.6.06