אופיר כהן / משהו פרוידיאני |
ואני נשאר בפתח הצר,
כולם כבר בדרכם הביתה, הביתה.
צלקות ילדות שלא יורדות,
לא נותנות לשנות את המחר,
ידיים ורגליים כבולות בכשלונות העבר.
אם רק הייתי יכול
להתחיל את הכל מחדש,
ולהשאיר מאחור
את מה שעוצר אותי עכשיו.
אגדל ואהיה מי שאני רוצה,
לרוץ יחף מגבעה לגבעה,
לא לפחד בחשכה הגדולה,
לשיר בקול קדול שגם הוא ישמע.
מילים, לחן ושירה: אופיר כהן
פסנתר, גיטרה והפקה: דנ כרמון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|