יש בי מן עצבות מתמשכת
שמופרת לרגע על ידי השמחה
כלום לא אומר באוזני אחרים
רק אשב ואכתוב שירים
הילד חי, אך הילד נפגע
הוא בכה כל הלילה ועכשיו הוא נרגע
כלום לא אספר לחבריי או למשפחתי
זה רק אני והעצבות שלי
יש בי מן עצבות מתמשכת-
לא סתם אומרים שהאושר הוא רגעים.
חי את חיי על הגבול של להתאפק או להתפרק-
כשמפעם לפעם אני מרשה לילד לצאת לשחק
ובגן המשחקים-
הילדים רצים וצועקים
וההורים לא נמצאים שם כדי להשגיח
זה רק אנחנו - הילדים
ואפילו שנתתי לילד לצאת
הוא עומד בצד ואינו רוצה לשחק
ההמולה זרה לו.
כשהוא בבית- הוא רוצה אל גן המשחקים
וכשהוא בגן-
הוא חולם אל ההרים הרחוקים...
יש בי מן עצבות מתמשכת
שמונעת ממני המון דברים שאני רוצה לעשות.
אולי יום אחד זה יקרה-
ואז האבן הכבדה, שאני מסתובב עימה יום יום, תוסר מליבי
ואולי, האושר בכלל לא קיים
אולי האושר לא קיים שם בשבילי... |
