מרגע לרגע נראה
כי המסלול הלבן והזורח
הולך ומתרחק
אני נשאר נטוש בין שברי רעיונות ואמונות
ומנסה לחבר את המציאות הקשה והרגילה
לחלום ולעולמות גבוהים -
לא ידעתי שאפשר כל-כך מהר ליפול
לא האמנתי שזה לוקח פעם אחת ויחידה לשכוח הכל
להרהר בעקרונות
ובאבני הפינה שלי
להזמין דחפורים ומשאיות כבדות משקל
שחופרות והורסות את החלום עד היסוד
שהופכות אבן אחרי אבן,
מחפשות את חיות הבר
המסתתרות בתוך האדמה
אולי לא ימצאו חיה אחת ויחידה,
תקווה לחלום שעוד יבוא וישאני חזרה
אל הארץ המובטחת, אל גן העדן ממנו גורשתי,
ועודני מנסה להבין מדוע.