אני כותב
כדי לפרוק לב
המטען כבד וחורג הוא
חורג מנשמתי
הוא עלול להרגני
אם לא אוציאנו מביתי

יש עצב בכתיבה
יש כלפיה אהבה
כי האהבה משחררת
והכתיבה מספרת

היא מספרת לי
על עצמי
ולכם עליי
הכתיבה היא פסיפס חיי

כשהירח כמעט ואינו מופיע
והעצב מתגנב בלי להודיע
אני יודע אז
שדף ריק הוא אושר מבוזבז

כשאני כותב
אני שוכח מהכאב
זהו פרדוקס מובנה בלב
כי כשאני כותב
אני כותב על הכאב

כשאני כותב
אני גם חווה אותו
חיי הם מה שהם
אך ורק בגללו

לפעמים כמעט אף אחד
לא קורא את מה שאני כותב
וזה לכשעצמו גם די כואב

אבל למרות זאת
אינני יכול להפסיק לכתוב
על עצמי
על רע וטוב
על החיים הכנים בעיר הגדולה
ועל נפש מוזרה
מאושרת ואומללה

לעיתים דומה לי
כן, לפעמים נראה לי
שאוכל לנצח לכתוב ולחשוף
אך למרבה הצער גם לדף יש סוף
וגם לעיתים סבלנותכם נגמרת
אף כי תשוקתי לעט ולדף
לעולם איננה מתקררת

אני נוהג לכתוב על מגוון נושאים
על הקשיים
על החיים
על רגשות
על אלוהים

אך יש לי הרגשה
שזוהי מין כתיבה קשה    

ודווקא אז מתברר לי
שבליבי חבויה לה אהבה
אהבת הכתיבה
על הכתיבה

ארספואטיקה של ממש היא דבר מטהר
וגם היא סוג של אושר, כך לי מתברר

כי אז אני כותב על עצמי
בעקיפין וישירות
המילים את שלהן אומרות
והיתר מתגלה בין השורות

כותב שירים
אפופי רעיונות שבירים

כותב מילה
במקום לשאת תפילה
כותב שורה
במקום להסניף שורה

כותב חד וברור
במקום לבלוע כדור
כותב על מועקה
במקום לקחת זריקה
במקום להרגיש את הדקירה

כותב על מהות
כדי שתיוותר בי משמעות

שורד בעולם הזה
אבל כותב על העולם הבא
לא זה שבשמיים או מתחת לאדמה
כי אם זה שחבוי בתוך הנשמה

זהו העולם הפנימי
שמסתתר מתחת לקליפת השגרה
זהו העולם האמיתי והחלומי
ובשבילו קיימת השירה