מתהלכת לי, עטופה.
הרהורים שעוטפים אותי, הרגשה.
לא משנה מה קורה בחוץ, קר או חם,
אצלי נעים, מתחת לשמיכה.
לא דקה מדי, לא עבה.
שמיכת קיץ כזו, בדיוק במידה.
הקירבה שלך, או לפחות זו שבראש שלי,
מנחמת אותי. עוטפת, מרגיעה.
מתכרבלת בה בכל רגע פנוי.
נשיקה בכתף, מבט ישיר בעיניים,
יד על הפנים שלי בזמן נשיקה שניזמה על ידך,
מילים שהובכת להגיד...
צחוק משותף, כשאת מרשה לעצמך להתעטף בי, ולעטוף...  
לאחוז לי את היד בחזרה.
להצטרף אלי, תחת שמיכת הקיץ שלי.
לאט לאט, אני מקווה, תהפוך ותהיה פחות שלי, יותר שלנו.
תחתיה, נבריא ביחד,
עד שנהיה חזקות מספיק לצאת מהכיסוי, לכל מקום שרק נרצה.
ובנתיים, נעים מתחת לשמיכה שלי, את באה?...
שואלת אותך בראש שלי. וחוזרת לעבודה.