אם הימים חלפו שוב, עברו ואינם
אי-אפשר להחזיר את השקט.
נתכסו בחרולי הזמן
אפרורים ומחכים לקשת.
אתה הגעת לא חלפה שעה
בינתיים הופר השקט.
העיניים שוב כוסו דמעה
מעצבות ומלחמה עיקשת.

את האור בסוף הקשת
הצבעים שלך כה מוכרים.
אתה גיבור יורה מקשת
חץ אל תוך ימיי האפרורים.
את האור שבעיניי.
אתה הקשת מעלי.

עד שהופעת הייתי יחפן בין דרכים
חבול, מנוכר לי בערך.
הגעת ושוב אני מחלים
בשמיים שוב עולה הקשת.
אתה הולך, אני באר גלויה
אוספת את נופיו בשקט.
של היקום הזה, בלב שבויה
ואל כל מלה שלך, נכספת...

נכתב ב- 24.09.2002