שהיה ממשיך כך ומתמיד ברוחו
את דרך הדרכים
אז הייתי שב ופליג מהפחונים
וממריא אל בית האבנים
היו נארגים בליבי שטיחים מרהיבים
מארגי טבעות חיים
מתוך הלוחות היו עולים
ומשתקפים
ושב ומעמיק ורואה לו באישונים
ים ודייגים ושדות רכוסים
והשיבולים כבדות מבשילות בין הריסים
שמשפתיו נהגים ומתגלגלים משברים
ונחסמים למרגלות חומות עכו
לחוף געגועים קרועים
משנבצר להם מתנפצים
דמעות עזות נחשולים נחושים
מיי סלעים העולים
ממצולות החולמים
ומבקיעים בקיעים
הייתי מקשיב שם
לגלים
ושב ורואה
שאבי נושב בדרכיו
נושק שנית לדבריו:
"נשאתיו צרורות
כעוללים הגולים על גבי
כבכורי."
זכור, אמר - "על כפיים נח
שפרקי הכתפיים פרקו כאבים עזים
ועל גבי צרור עולל חיים
כל הדרך עד ביירות
לא הרפה כוחי אחז ונשא
ונאחז
בגזע עץ זית כרות"
נער הייתי ודברי אבי היו בי ראויים
מפכים ביראה שלכבודו
הייתי מותי והיותי
נותן ומקדים
נטע אותו והידק בנשמתי
גזרים
עוד מהדהד ממרחק הזמן בליבי
קולו של אבי:
"אל תקל בו דעתך
מקל ועד כבד
ובל תאבד דבר מדבריי
כי תשוב לעבד בתלמים
נחוצות הידיעות
שאספנו שם מהחולות
ממתינה האדמה
בוקעת קשב ומשיבה
גמולה בדימעה
אני, בני, כאן שמעתיה נשמטת
קורא לעברי
מדברת אליי את דבריה הצומחים
הנצחיים
שהיו הזיתים עולים ונמסקים
והשורשים בוקעים בסלעים
עד בואם משתרגים למעמקי מעיינות
נסתרים
אז היו משגשגים
שם ידענו
העצים מצאו מים חיים
בעקבותיהם הלכנו
בכפות ידיים
לחפור בארות
מים וחיים
הייתה שם יד אוספת ומסיקה
האדמה שם דיברה מדעתה
שם אהב אותנו עץ
גם האבן דיברה בשעת מנוחה
ורגיעה
ממתינה
כל שאבקש מידך
דבר מה פעוט
זכור בחום ובקור
שיצלח משלח ידך
ותראה חומר כעושר
בל תשכח;
ענף הינך
מחורש וזית כרות
אם ישוב ויצמח העץ
מידך נחוץ הדבר
הרעה באה מהעבר
אין כאן אושר ובית בביירות
מלבד זה הכרות המבשר
את ראשית החרות
בל תסיר מלבבך ותחסיר
שמץ מדבריי
זה אשר בקשתיך
יהיה חרוט ביננו
לא רבות בקשתיך
למעט הדבר הזעיר
והפעוט זה חוט קשור יהיה ביננו
לעדות
דברי אבי שהיו זעים בי כאבים
ופולחים בחדות
על שהיה כך מפציר
שכך הולך ומחסיר ומעיר
ושב וחוזר כמי שגוזר את חלומו
לפתיתי גזרים
שהספק טורד בדעתו
שמא לא אלך בדרכו
ואין נפשו נתונה
במנוחתה
ומשיב ומבצר ואינו עוצר
להניח בי אמונתו
שאתמיד
ואני קשוב סופג צערו ואוצר
והוא שב ואינו מרפה
"הוא העדות
אל תראה בו בביירות גזר
גזע יבש
ראה בזה הגזע
העץ העבש
הוא שזכר שמיים ואש
כיצד לטשתיו לטבעות
שם הזית נכבש
השמן טיפטף ונאסף
מי למאכל
ומי לתבערה
זו שארית הגזע שלא עוכל
השורשים ממתינים
ולוחשים אי-שם
להצמיח בו שנית ענפים רוחשים
נער הייתי אבי אינו איתי
ואני הולך ממרק ומלטש בגזרים
באין שורשים
אז עלו הרקמות וסיפרו השנים
מתוך הטבעות מעובי הכאבים
על בתים ושדות
ומעוף החסידות שראיתיהם בעיניו של אבי
מרחבים עצומים גומעים
געגועים
היו משיחים בליבי
על ימיי ועל משכבי
דיברות אבי העולות
נוטפות כמיהות
מחליקות ונמשחות
שמנים
ואני טובל נפשי טובע
מעוף שמיים מרחקים לעבר עודי שעון על חלומו
ששעון אבי מכביד
ומעיד בי
גזרים קרועים
שמא לא אתמיד
להשיב גזע לשורשים
שמא אמעד מלהעמיק
ותתפזרנה אצבעותיי
מלהתחפר ולחפור
עד זוב כפותיי
באר חיים
על פי הכללים שהניח בי
כאלף עדים
היכן שהגדם מדמם
