איתך אני תמיד אצפין
במילים הנאמרות והנכתבות
דו- פנים
הסתגלתי עם השנים
אם יש דבר מה
בנינו אהייה לבדי להבין

את פנייך לא אלבין
עודני מצפין
אין בידיי לשאת גלויות
ולא נוף הנשקף מאחור
ובחזית הפנים
מתאחים לתווים

כצילומי הזמן בעונותיו
בעוונותי היתי איתך רך
כמו ממרח שוקולד
ונמרח על שמלתה של ילדתנו הקטנה
היא היחידה שהזילה דמעות על הכתמים
והימים

מה עוד אגיד
אספר לך על מטלית
הספוג'ה ההולכת וחוזרת
על כל אריח ואריח
מלחמות פרש בצריח
והנפש נסחטת מטפטפת
לתוך דלי
אין המיית מים;אוושת רוח
עלים מרשרשים

רק המקל והמגב
היתי מידבר איתך
מילין
אמות מידה בהברות
וחשבתי את מבינה

מהמרת כיוונים
נופלת על שולחן הכתיבה
שאיש לא כתב עליו מילה
ומחפשת אולי נפלה
לרגליו

אינני רומז היום אני מצפין
שאי עינייך למרומים
לשמייך לכוכבים
לחרוזים לרמזים
אולי תגלי כיצד חגים
במעגלים מתגלגלים
דרך כוכבים

פעם הייתה בהם תועלת
היו אורים ותומים
מפרשים לוכדי רוח
לרב-חובל קשוח
לספינות מפליגות
וספנים
שודדי-ים
שתומי עיניים
עם רגל מעץ
נער עגום פנים
מקרצף סיפון מלוח

והולכים לישון

בהקיץ לילם  בקץ מסעם
חוזרים לאהובות אליי חוף
או סתם כך לנמל וחבית שכר
ומי שלא אהב
חבק זונה מלטפת
מענגת
תמורת מקצת דגת השלל

תחפשי בלשנית תתחפשי בלשית
גם אם תלכי בשפות באותיות הסדוקות
בלשון המתגלגלת
בין סדקים
בין מנזרים כנסיות ומסגדים
ותשאלי מאמינים הסוגדים לפרשנויות
אלה הנאמנים הקנאים לדתות
פרשת דרכנו נותרה חלולה
מניבים נשברים
ואחר כך הבינה
איש לא עקר לך
ולא הזכיר ברבים או הלבין
גם שבקעה הבינה והחניכים כאבו
והרמתי ידיים זה לא הספיק

מה עוד את רוצה
שואלת משמעויות
בהקפה
העוברות סחור סחור
לסוחרים ממולחים בטרם המליחו
ועישנו דגים

שתי את כוס הקפה
והפכי
אני זה המגיש
לא בגלל הטעם המתוק
בגלל הבוץ
המסתיר קוצו של יוד
מעלה באוב
גם אם עד כלות הימים
אהיה האחרון להבין
לו גם היה ניתן
היישר לתוך דעתך
דעתי בראשך לשפוך כתשליך
הייתי משליך

את יכולה עכשיו לנשוב
שוב כמו הרוח ולנשוף
ואני אכוף כמו קני סוף

לכשתלכי
שוב אעמוד זקוף
פעם הייתי עומד מולך עירום
ואת ראית גוף


נובמבר 2003