בלמתי את עצמי במשך המון המון זמן
מסגרתי במסגרת, בניתי מתחם
תקעתי מסמרים, כדי שלא אוכל לזוז
ואתם עזרתם לי
וכך בניתי לי אחלה כלוב

ככה התקיימתי... אולי כמה שנים
אתם זרקתם לי
רק פירורים ספורים
ואולי קיוויתם
שלא אצייץ כהשמש תזרח
וגם אני כבר שכחתי למה הזמן ככה נמתח

אבל היה טוב
הרגשתי את הסיפוק
הרגשתי אמיתית, כאילו יש לי משמעות
צייצתי בימים, ושתקתי בלילות
והשכנים עלי
הפיצו שמועות משונות
על אותה אחת
שבטוחה שהיא ציפור
וזורקים לה פירורים
בימי חום וגם בכפור

אבל הסקרנות הורגת
ולא רק חתולים
וככה מגיע הסוף לכך וכך שנים
נשברת המסגרת
דורכים על המתחם
ומאבדים מסמר
שהתברר שהיה קטן

ונתקע לי ברגל
כשחשבתי ששכחתי לעוף
ודידתי בשדה , מחפשת את הכלוב
שאליו כבר התרגלתי
שם קיבלתי פירורים
ואילו כאן האדמה מלאה בסוגים של תולעים
הם משונים...
הם עסיסיים כמו חטא
אולי אם אוכל אחד...
יגליד אותו פצע שותת

מהמסמר.
שלי ברגל נתקע
הוא מסרב לצאת
הוא לא יוותר על אף דקה
בתוך הרגל שלי
היא נשארה מאחורי
אני ציפור קטנה
אבל לעוף זה קל מדי...