הרבה זמן לא כתבתי כלום. הרבה זמן למדתי. חוויתי. נכוויתי.
גיליתי שאני "אקזיסטנציאליסט". גיליתי שאני מאוהב עד כלות
נשמתי. גיליתי שאני לא חי בסרט הוליוודי. גיליתי שאני מסוגל
לבצע טריקים חדשים כמו "התמוטטות עצבים", "לחוות אושר
רגעי-חולף" וכמובן "לחיות".
רציתי לומר לה הכל. רציתי לומר לה שאני אוהב. שאני לא יכול
לשמור על קשר כי אני סובל. שהיא הפכה לסמל, לשלב בחיי שאני
מוכרח לזרוק אל מאחורי גווי. היא עלתה על האוטובוס ואני לא
יכולתי להפסיק לחייך.
אני מפסיק לבחור בסבל.
אני מפסיק לחיות את חיי דרך התעללות רגשית.
אני מפסיק לפגוע בעצמי ולהשפיל את עצמי מולי.
אני מפסיק לדבר איתה.
אני מפסיק לחשוב עליה.
אני מפסיק להתמרמר עליה ולכאוב אותה.
(אני מתחיל לשים סוכר בכוס המהבילה.)
רק מחשבה אחרונה.
מחשבה אחת אחרונה.
שתונצח באתר אינטרנט אל מול אלפי אנשים שלא מכירים.
ואולי גם מולה.
אבל בטוח שמולי.



החיים זה דבר מעניין.