"אני יכולה להיכנס איתך?"
לא הייתי בטוח ששמעתי היטב ולכן שאלתי בקול אשר ניכר בו חוסר
אמונה קלה, "מה אמרת?"  "שאלתי האם אני יכולה להיכנס איתך?".

כמה דקות קודם לכן, ראיתי אותה מסתובבת. קלטתי אותה עם השיער
החצי שחור- חצי בלונד האסוף לקוקו בצורה כה חמודה, העיניים
החומות העמוקות שלה וגוף אשר לא צריך אישור עצמי על מנת לצאת
מהבית. היא הייתה לבושה בפשטות אלגנטית: חולצה שחורה חלקה,
מכנסיים קצרות אפורות ונעלי ספורט לבנות.
היא לא הייתה מאופרת כלל, בדיוק כמו שאני אוהב אצל בחורות. אני
די בטוח שהרבה בחורים אוהבים את המראה הטבעי, ללא תוספות
אימתניות של צבע לפנים. מזמן כבר הספקתי לספור כמה פעמים
הבחנתי בנשים שנראו הרבה יותר טוב ללא איפור מאשר איתו.

כאשר ראיתי אותה, היא זרקה מבט לעבר אחת הטלוויזיות אשר תלויות
למעלה, החזיקה בקבוק מים בידה ושקלה לאן ללכת. אבל היא בעיקר
הייתה עם חברה שלה, ללא בחור על ידה.
משהו בה כבש אותי וגרם לי להתפקס עליה ולא באף אחת אחרת. משהו
באלגנטיות הפשוטה שבה התנועעה. חשבתי לעצמי, שהיא מהאנשים הללו
אשר עליהם נאמר שיש להם נוכחות. שיודעים שהם היו שם. נניח
למשל, שהיא הייתה לוקחת קורס אליו רשומים 150 איש, ולא הייתה
מגיעה באחד הימים, מיד היו מבחינים שהיא איננה שם, גם אילו אשר
אינם מכריה.

התחלתי לחשוב לעצמי כיצד אני ניגש אליה ואומר לה משהו, כל דבר,
העיקר לא לצאת החוצה באותה הרגשה מרירה של תסכול בשל אי  עשיית
מהלך התחלה עם מישהי, מישהי אשר לך תדע מתי תראה אותה שוב. אם
בכלל. ידעתי שאם אני אעשה את הצעד הקטן פיזית שעלול להיות גדול
נפשית, ואקבל תשובה שלילית, ותהיה הסיבה אשר תהיה, אוכל לישון
בשקט.

וכך, במשך כמה דקות תכננתי וחשבתי ודמיינתי ושרטטתי ותסרטתי
איך אני עושה זאת, כאשר במשך כל הזמן הזה עיניי נעוצות בה
בעודה עומדת במקום. "אם ישנה בי טיפת אומץ, עכשיו זה הזמן
לשכור את שירותיה" הייתה המחשבה שעברה בי לאחר חמש דקות של
התבוננות.

בעוד אני נמצא בעיצומו של תהליך ההשכרה, היא וחברתה עזבו את
העמדה בה היו והלכו למקום אחר, ותוך כדי כך שתיהן נעלמו
מעיניי. הסתכלתי רחוק ככל שיכולתי לעבר הצד השני של המקום, אך
לא ראיתין.
לא חשבתי אפילו לשנייה לנסות ולהתחיל לרדוף אחריה ולייצור
מגע.
קיוויתי שאולי היא רק קפצה לשירותים ותחזור בין רגע, ואולי היא
בצד השני של המקום, עסוקה בפעילות אירובית ומזיעה בטירוף תוך
כדי שהיא מקשיבה למוסיקה. ולאחר שתזיע מספיק, תשוב לכאן.
ניסיתי לנחם את עצמי. אמרתי לעצמי שלא נורא, ולא באמת רציתי
אותה, ובטח יש לה מישהו שפשוט לא נמצא פה, ויש פה עוד בחורות
אחרות, לא פחות חמודות.

בעוד אני משקר לעצמי ללא הצלחה, היא חזרה. ולא סתם חזרה, היא
הייתה כעת לבדה וחברתה לא נראתה באיזור. ישבתי על הכיסא, נח
מהפעילות המאומצת שביצעתי וראיתי אותה מתקרבת לאיזור שלי. ולא
סתם לאיזור שלי, אלא ישר בכיווני. התחלתי לנשום בכבדות, הדופק
שלי פעם יותר מהר מאשר הוא פועם לאחר ריצה של 20 דקות במסילה,
ואני חושב שגם האדמתי מעט. על מנת לא לעשות מעצמי צחוק, הפניתי
את מבטי הצידה וחשבתי על מה אני הולך לומר לה.

לא טעיתי, היא אכן באה לכיווני. היא הולכת לדבר איתי, תודה לך
אדון המרומים.

אין בעייה אמרתי לעצמי, אני הולך להישאר רגוע ולדבר איתה,
ונראה מה יתפתח.

"אפשר להיכנס איתך" היא שאלה בפעם השנייה. הסתכלתי עלייה לרגע
ואז קמתי. לא אמרתי כלום ורק הצבעתי על הכיסא הריק כמזמין אותה
לשבת.  
היא חייכה קלות והתיישבה על הכיסא.

את המהלך הבא שלי היא לא ציפתה שאעשה, ואיך היא תצפה לדבר
שכזה, אם גם אני לא ידעתי שזה מה שאני עומד לעשות.
לקחתי נשימה ארוכה, הפניתי את גבי אליה, הלכתי לכיוון היציאה,
אספתי את הדברים שלי ויצאתי החוצה ממכון הכושר.

בפעם הבא שאתאמן על המכשיר זה, אני בטוח שאזכר בה. "אני אבוא
באותה שעה בשבוע הבא, היא בטח תהיה שם" סיננתי לעצמי בעודי
עושה את דרכי הארוכה לכיוון המקלחות.