צלע שלישית, תמיד היה הצלע השלישית במשולש המטורף הזה שהכיל
שני גברים צעירים ומושא תשוקה אחד. לא ידעתי זאת אז, כשהגעתי
נבוכה לפגישה הראשונה בחדר ההפוך עם המיטות הסתורות והכלב שריח
פיגולים נודף מפיו. כל שראיתי מבעד מסך האכזבה היה עלם אדמוני
עומד מחייך במבוכה, "שמי אלעד", כמו מנסה לפצות אותי בחיוך
עדין על עצם נוכחותו. מאוחר יותר באותו ערב, כאשר ליווה אותי
לביתי, סיפר לי עידו כי זה חברו הטוב שעד לא מכבר היווה צלע
במשולש אחר, משולש שנשבר ופורק בזעם, משולש גברברים שווה
שוקיים בעל צלע אחת דומיננטית. עידו ועידו ואלעד - חברים
אוהבים. אהבה שקרסה כשנסע עידו לכמה חודשי חופשה וכשחזר נתגלה
לו שחברתו המירה אותו ברגע של בדידות בעידו האחר, עידו העדין
בעל תלתלי הזהב הארוכים ועיני הנחושת האפורות.  "ככה נותרנו רק
אלעד ואני, חשוב לי שתתידדו" כך עידו, בטוח בעצמו כתמיד, חייב
להפגין את כוחו ושליטתו בחיי אחרים.
בחלוף הזמן למדתי לראות באלעד משענת נוחה, בן לוויה נאמן
ומעריץ אמיתי.דמותי השתקפה לה זוהרת בראי הערצתו כשהיא מעצימה
את תחושת הבעלות והאהבה של עידו. לעיתים בזתי לו מעט,לאלעד,
שכבר היה פעם הצלע השלישית ,ואז התמיד ואף זכה "בפרס הניחומים"
כשהעניש לבסוף עידו את חברתו והתיר לו ,לחבר שנותר נאמן, ולה,
המושפלת והנבוכה להינות יחדיו מהנותר, משאריות האהבה.
אולי בעצם לא בזתי, פשוט נכנסתי לתפקיד שהועידו לי מלך המשולש
והנתין הנאמן  לו, תפקיד שמטרתו לרגש ולהסעיר, לשמור בעידו על
המתח תוך העלאת הריגוש בשניהם. עם הזמן, נכנסתי היטב למשחק,
נהניתי אף שלעיתים עוד העמדתי פני נבוכה. העמדתי פנים גם באותו
ערב,מאוחר כשחיפשנו פתרון ללינה משותפת רחוק מעיני ההורים:
"לא אכפת לו בכלל, להיפך,תרגישי שחדרו כולו שלך"  שיכנע אותי
עידו להשלים עם חוויית  הזוגיות המורחבת,ואני, להוטה ללילה
נטול גבולות בזרועות אהובי ,מתעלמת מקול ההגינות של מצפוני,
נכנסת בחשיכה בלבוש חווה למיטה המשולשת שפרש עבורנו בחדרו.
מזרון ליד מזרון ליד מזרון ,שניהם סמוכים זה לזה מצחקקים ואני
שם בקצה למשך השניה הראשונה, ומייד מתגלגל אלי עידו וכעבור
דקות ספורות מעמיד אלעד פני ישן  על מזרונו הבודד ואנחנו
מגורים כפליים מעצם נוכחותו, מתעלסים תחת הסדין לנגד עיניו
העצומות. בבוקר, ובזה שאחריו ורבים אחרים המשיכו כללי המשחק
להיות ברורים, שניים משחקים והשלישי נהנה מהזכות להיות נוכח,
להריח את מעשה האהבה לשגות בדימיונות.
חלפו החודשים, שלושתנו התגייסנו ותפריו של המשולש החלו
להתרופף, בליבי התחלתי להבין את חברתו הקודמת של עידו. בטחונו
העצמי הקוסם נראה כעת כשחצנות ,עלילותיו משעממות ונבובות, מגעו
חסר רגישות. בתוך ימים ספורים סיימתי את יחסי עימו, נותרה
ביננו, כמו במשפט שלמה, רק הצלע השלישית. אלעד שמר על קשר הדוק
עם שנינו, בחופשותיו דאג תמיד לבקר גם אותי, שזוף ואדמוני,
כתפיו חסונות מהאימונים ועיניו הבהירות נוצצות, ישב על מיטתי
עד שעות מאוחרות מזדהה עם מצוקותי. אט אט חסרה לי נוכחותו
בשבועות שבין החופשות, כנערה מאוהבת חיכיתי לקולו הנשמע
בטלפון, עלצתי כשהופיעה דמותו התמירה בפתח חדרי. ערב אחד,
ישובים על המזרון , חבקנו פתאום זה את זו, ואז, מפוחדים
מתגובתו הצפויה של עידו נעצרנו, אך לא. התשוקה היתה חזקה
משנינו. עירומים , נסערים, לא פסקנו לתהות מה יקרה כעת,
משהפרנו את תנאי המשולש. התשובה באה שבוע לאחר מכן כואבת
משציפיתי - עידו ניתק יחסיו עם חברו הבוגד ולי לעג בבוז:" אלעד
תמיד לוקח את השאריות שאני מותיר". הרעל שבדבריו פיעפע וחילחל,
בתיעוב ניתקתי את יחסי עם שניהם.