למרות שאני נראית שלמה אני מפורקת לרסיסים
הכל כואב לי ממש בפנים
אני מרגישה שיש לי חרא חיים אבל בעצם יש לי הכל
וכל מה שאני רוצה כרגע זה לצרוח בקול
אבל שאף אחד לא ישמע ולא ירגיש
כי אז אני יודעת בדיוק איך ארגיש
עצוב לי וקר לי ואין מי שיקשיב לי
למרות שאני מוקפת מלא מלא חברים ש"אוהבים אותי"
אני מרגישה בודדה למרות שכולם פה לידי
ואני יודעת שכולם יתמכו ויהיו לצידי
אבל משהו חסר כמו חור בתמונה
והמרגש הוא שאף אחד ואף דבר לא יכול למלא אותה
אני לא יודעת איך להרגיש או להגיב
וכל מה שאני רוצה עכשיו זה סיגריה להשיג
ואז להדליק אותה ולהרגיש הקלה
ואח"כ לסיים את כל הקופסא
כי לאן עוד יש לי לברוח חוץ משם
הסיגריות לוקחות אותי לסוף העולם
ובעיה הכי גדולה היא שאף אחד לא נמצא פה כדי לאסוף את רסיסי
ואף אחד לא רואה שאני צריכה מישהו שיהיה קרוב אלי
המישהו שיראה דרך עיני את הכל
שלא יגיב ויעזור לי את הכל לסבול
שיקשיב לי תמיד תמיד ויהיה שם מתי שאצטרך אותו
שיחייך אם צריך וגם יבכה איתי ביחד
המישהו הזה אינו פה
וההרגשה היא שגם לא יהיה אף פעם
כי היחיד שמסוגל לעשות זאת
הוא זה שגרם לי להרגיש כזאת