נורת הרעיונות נדלקה בראשו, אור לבן שקוף מילא את מחשבותיו.
הוא ילמד משפטים ויהיה עורך-דין מוצלח בלוס-אנג'לס. כל מה שהוא
צריך זה להשלים שתיים-שלוש בגרויות, להוציא מעל 700
בפסיכומטרי, ללמוד כמה שנים ולעשות סטאז'... לא נשמע מסובך.
האור התחיל להיעלם. הרעיון כנראה לא היה מבריק במיוחד. כאב לו
הראש כנראה המאמץ.
אור לבן צף ועלה במחשבותיו שוב. הוא יעזוב את הארץ, ייסע
לארה"ב, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", יקנה מונית, יביא את
הבוחטה יחזור לארץ כמו קינג, יפתח רשת מסעדות מזרחיות סטייל
"נרגילה", אבל קצת יותר אמיתית. טבונים, נרגילות, יהיה נפלא.
כל מה שהוא צריך זה דרכון, קצת כסף וויזה לארה"ב. האור כבה
לגמרי, הרעיון היה מחורבן.
הוא לא כל-כך הצליח להזיז את הגוף, כנראה שהיה מאוד עייף.
הנורה נדלקה שוב. "הפעם זה חייב להיות רעיון מוצלח", חשב
לעצמו. הוא יתגייס לצה"ל. כן זה ללא ספק הפתרון לכל הבעיות.
ייצא לקצונה, יהיה אל"מ עם רכב צמוד ונהג, 3 פקידות, משכורת
טובה, הוצאות טלפון, חשמל, דואר, רכב... הכל על חשבון הצבא. מי
צריך יותר מזה. ואולי אם ירצה השם, ועוד כמה שמות שם למעלה,
יהיה הרמטכ"ל ואז מי יוכל עליו. חושך מוחלט שוב. לו רק היה
מצליח לעלות רעיון אחד טוב, והאור היה נשאר ליותר מכמה שניות,
והכל היה כואב פחות.
שוב נדלקה המנורה, זה התחיל להזכיר לו את האור בחדר המדרגות.
הוא ייצא לחפש את האבירה על הסוס הלבן, רצוי מיליונרית. יבנו
בית, יגדלו משפחה, כמה ילדים וכלב. בית בהרצליה פיתוח או באמצע
עומר עם בריכה וג'קוזי.

שניה לאחר החושך, הרגיש כאב בצידו השמאלי של פרצופו. אחמד פתח
את עיניו. הוא היה כפות בידיו וברגליו, אפו מדמם ומעליו עומד
חוקר השב"כ עם מנורה, מדליק ומכבה,
מדליק ומכבה.