קרה לכם פעם שהתעוררתם בבוקר וידעתם שחלמתם חלום אבל לא זכרתם
מהו? או שזכרתם רק קטע קטן ממנו? זה זנב של חלום, היזהרו
ממנו.
בואו ואספר לכם סיפור שקרה לי באמת.
בוקר אחד קמתי עם תחושה חזקה של חלום, אבל לא הצלחתי להיזכר
מהו. במשך היום קיבלתי פלאש-בק. ראיתי היפופוטם. ההיפופוטם נבח
עלי. וזהו.
במשך כל אותו יום ניסתי להיזכר מה לעזאזל עשה היפופוטם בחלום
שלי ולמה לכל הרוחות הוא נבח עלי.
כל אותו לילה ובבוקר שלמחרת ההיפופוטם לא עזב אותי, והחלטתי
שאני חייבת למצוא את הגוף של החלום, אחרת הזנב הזה לא יעזוב
אותי.
התחלתי לשאול אנשים אם הם יודעים איפה יש היפופוטם שנובח.
האנשים צחקו עלי, ושאלו למה אני צריכה היפופוטם שנובח. עניתי
שזה זנב. האנשים המשיכו לצחוק והלכו לדרכם, ואני רק צעקתי
אחריהם, שאם הם יראו אותו שיזכרו את הפרצוף שלי ויודיעו לי.
כמובן שאמרתי תודה מראש, אחרי הכל לפחות נימוסים בסיסיים יש
לי.
וכך המשכתי להסתובב בארץ ולשאול אנשים, אולי הם ראו היפופוטם
שנובח, או אם הם יודעים איפה יש אחד כזה, כי אני חייבת למצוא
את הזנב של החלום שלי.
נראה לי שכבר כל הארץ ידעה שאני מחפשת זנב של חלום. עד שיום
אחד הגעתי לכפר סבא. שם כרגיל הסתובבתי במקומות הומי אדם
ושאלתי אנשים.
ואז, חלה פריצת דרך בחיפושים שלי. בחור אחד סיפר לי שפעם היה
בגן חיות בקניה ושם ראה היפופוטם שנובח.
הייתי כל כך מאושרת, הודיתי לו מקרב לב, ורצתי לסוכנות הנסיעות
הקרובה לקנות כרטיס טיסה. הטיסה שלי הייתה לאותו יום בשעה אחת
עשרה בלילה. התקשרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שאני נוסעת לקניה
לכמה זמן, למצוא את הגוף של הזנב שלי.
היא הייתה מופתעת וקצת דאגה, אבל אמרה דרך צלחה, ושאני אזהר
מכל מיני אנשים מוזרים, כי לך תדע איזה אנשים יש שם, בקניה.
כשנחתי בקניה ישר הלכתי לנקודת המודיעין בשדה התעופה לברר איפה
יש היפופוטם שנובח. פקיד הדלפק במודיעין פרץ בצחוק כששאלתי.
חשבתי שזה שוב בגלל ששאלתי על היפופוטם שנובח, אבל הוא הסביר
לי שהוא צחק כי שאלתי אם יש היפופוטמים בגני חיות. הוא סיפר לי
שכל ההיפופוטמים נכחדו ואין יותר היפופטמים. לא בקניה ולא בשום
מקום אחר בעולם.
התחלתי לבכות. סיפרתי לו שבאתי במיוחד מישראל. הוא ניסה לנחם
אותי וקנה לי גלידה. אמרתי תודה, ותפסתי את הטיסה הראשונה
לארץ.

כשחזרתי, כל מי שאני מכירה כבר ידע שהייתי בקניה. לאמא שלי
פשוט אין מעצורים לפה, וכולם שאלו אם מצאתי סוף סוף היפופוטם
שנובח. סיפרתי להם שבכלל אין היפופוטמים בעולם ושסתם נסעתי עד
לקניה ושיש איזה בחור אחד שגר בכפר סבא והוא שקרן.
וכל מי שאני מכירה, במקום לנחם אותי על כך שלעולם לא אמצא את
הגוף של החלום שלי, צחק.
מאז, כולם קוראים לי זנב של היפופוטם.
אבל הם בכלל לא יודעים שלהיפופוטם בחלום שלי בכלל לא היה זנב.