"טוב, אני רוצה שתחכי פה, תקשיבי וברגע שיש לך מספיק ראיות
למעצר תכנסי לשם ותעצרי אותם, בסדר?"
"כן, המפקד, אל תדאג".
"אני משאיר איתך פה את ערן, אבל האחריות העיקרית היא עלייך.
אני לא סומך עליו כל כך", את החלק האחרון הוא אמר בלחישה.
"בסדר המפקד, תודה המפקד".
"היי, הנה מגיע האוטו של החשוד, תיכנסי לרכב ותשימי את
האוזניות, אני הולך. בהצלחה".
היא נכנסה לרכב, ערן כבר ישב שם עם האוזניות עליו. היא הנהנה
אליו ושמה את האוזניות, בדיוק ברגע שהחשוד נכנס.
"שלום", הוא אמר.
"שלום", ענה לו החשוד השני, מאוד מחשיד עד כה.
"נו, הבאת לי?"
"אני לא מבין למה אתה כל כך לחוץ על זה".
"אני צריך את זה".
"אז למה אתה קונה דווקא ממני? חסרים מקומות ש..."
"אני בן אדם עסוק, אתה יודע. יש לי חברת עורכי דין משלי".
"אז אין לך זמן לקנות לך..."
"אני מסיים לעבוד בשעות שכבר קשה להשיג".
"אתה יודע שזה שלי בעיקרון, אני מוכר לך את זה רק בגלל שאתה
נשמע לחוץ על זה. למה אתה לחוץ על זה בכלל?"
"אתה יודע... אם אני לא משתמש הרבה זמן זה עושה לי בעיות".
"בעיות?"
"כן... כאבים..."
"כאבים?"
"כן... ושמה... שמה למטה..."
"שמה?"
"כן, בדיוק. שמה למטה, זה מתחיל... כשאני לא משתמש זה מתחיל
להתנפח ונהיה אדום".

"אמממממ...". היא חשבה לעצמה. "עכשיו אני יודעת שיניב לא
משתמש, זה כבר לא מתנפח אצלו שם למטה".

"מה זאת אומרת? זה נהיה דלקתי?"
"משהו כזה".
"טוב... אני מניח שאתה צריך את זה יותר ממני".
"בהחלט".
"כמה פעמים אתה משתמש בזה ביום?"
"פעם הייתי משתמש פעם אחת. אבל פעמיים שלוש זה יותר בריא
לדעתי".

"ממש בריא" היא סיננה לעצמה.

"ומי גרם לך להתחיל עם זה?"
"גיל אהרון".
"אההה".

היא שמעה את ערן קופץ לידה.
"ערן, מה קרה?" היא שאלה אותו "זה מישהו מוכר שם בעסקים
האלה?"
"לא... זה..."
"אז מה לא בסדר?"
"זה הרופא שיניים שלי, הרופא שינים שלי?! הבנאדם הזה התעסק לי
בפה! מי יודע במה הוא נגע?!"
היא גיגלה את עיניה וחסרה להאזין.
"היי, אל תשתמש בזה כאן!"
"אני מצטער, אני לא יכול להתאפק".

"ערן, אני חושבת שזה מספיק. אפשר להכנס לשם".
"בסדר".

הם שלפו את האקדחים שלהם, יצאו מהרכב. היא דפקה על הדלת.
"פתוח" היא שמעה.
הוא פתח את הדלת בבעיטה ונכנס במהירות, אקדחו מוכן. היא נכנסה
מיד אחריו מחפה עליו ומוכנה לכל בעיה שתצוץ.

"עצור! אתה עצור!"
"מה? למה?"
"סחר בסמים, עניינים כאלה".
"סחר בסמים? אתה סוחר בסמים?"
"אני? מה פתאום?! גברתי השוטרת, בוודאי נפלה כאן טעות. אני
אינני סוחר סמים בכלל ו..."
"תגיד את זה בבית המשפט. לנו יש הוכחות".
"הוכחות?"
"כן, כן. שיחה שלך עם לקוח, עם הלקוח הזה למען האמת", היא
הצביעה עם אקדחה על האדם העומד לצידו.
"אני חושב שהתבלבלת גברתי. הוא אינו סוחר סמים ואני בוודאי
ובוודאי לא קונה ממנו סמים".
"אז איך תסביר את ההקלטות שיש לנו? על הבעיות שקורות לך כשאתה
לא משתמש?"
"אה זה? אני חושב שאת מתבלבלת קצת ידידתי".
"די להתמם, אתם באים איתי לתחנה".
"אבל כל מה שעשיתי היה לקנות ממנו חוט דנטלי כדי לעזור לעצמי
לטפל בדלקת החניכיים שלי. הנה, את רואה?"
היא עמדה פעורת פה מולו.
"הבנת? כל זה רק אי הבנה".
"ובכל זאת. זה הבית שלי. ידידי, אני מרגיש שאני אשכור את שירות
החברה שלך לאיזו תביעה על פגיעה בפרטיות".