ובדמעת האדם המבין
כמה שונה הוא
משאר השחקנים במחזה
הארוך מכולם,
מי יבין את הבדידות
הגועשת בלבו?
ומי יבין ידיו המושטות קדימה
כשהשיטפון שוצף לקראתו
ולקראת ה"לבד" הכה
מפחיד?
וכל יום הוא מאבק
למען הטבעת השוני
באחרים ובו זמנית
למען חיי השוני
שבתוכו.
על כל המזדהים ברגעים אלו
לזכור כי השוני לא מציב אדם
מעל זולתו, אלא רק מוסיף צבעים
שיצבעו את ראייתנו
כאשר קרני הנפש נשברות
לאינסוף על קרנית הלב.
גורל המודעים שבשונים,
לעולם לא להרגיש מובנים באמת,
לעולם לחפש בדממה ובחשאיות אמפתיה
בפינות המעורפלות והקטנות ביותר.
מי יבין את אלו?
(אף לא אחד) |
