[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה ולנר
/
סיפורי סלט

אני קוראת סיפורים ישנים שכתבתי בהצצת חטאים, כשאף אחד לא רואה
אני מתענגת על מילות עבר שלא נראות כאילו הם באמת שייכות אלי.
הייתי רוצה להכיר את היד הנעלמה שרשמה את הדברים, שעכשיו נדמה
לי, שלעולם לא אוכל.
אני רואה את החתיכות הגדולות האלו שאתה חותך לסלט, חתיכות
מדושנות מונחות על קרש לא שטוף, ואני חושבת שזה יכול להיות
סיפור נהדר, המוטיב הזה, המתגנב, של חוסר השקעה בחתיכות סלט
תלושות שאני לא אוכל.
היית יכול להיות תליין הירקות שלי, חותך חתיכות שמנמנות של
מטאפורות מתוחכמות אל בליל המילים שלי.
אבל אתה רק מוסיף הרבה לימון שאני לא אוהבת ואני יודעת שאני
כבר לא אכתוב היום.
יכלתי לטוות את שנינו בסיפור מהודק, מאתיים, מאתיים חמישים
מילים של שיגרה מתמשכת של מברשות שיניים שיושבות יחד, וההפתעה,
הגילוי העכיבישי והמתגנב הזה כשאני רואה משחות שיניים שלא אני
קניתי וסכיני גילוח, סכיניהם שזורים זיפי הרגלים מגונים,
שמונחים במקלחת שלי כמו נקודה בסוף משפט.
יכלת לבנות שורות של משפטים אצלי, אבל אני לא מצליחה לכתוב
אפילו פיסקה.
אנורקטית של מילים, אני לוחשת לעצמי בארס, מאה מילים, מה איכפת
לך, רק תוציאי משהו לפני שאת מתחילה לצייר את הכל סביבך
בצילומים קטנים של הגדרות.
יכולתי לכתוב את שנינו, יפים ומעורפלים באדי אלכוהול, נמרחים
על פסקאות של ריגוש אוחזים בכל פסיק ונקודה והופכים ברורים
יותר, ממשיים.
אבל אני רואה את הגרביים שלך זרוקות על יד המיטה, גוש אפור של
עלבון, וחושבת שבחיים אני כבר לא אוכל לכתוב, ואם אני לא אוכל
לכתוב, אני יודעת שאלו לא יהיו חיים.
קוראת סיפורים ישנים בגניבה, כאילו משהו מהמילים האלו, שפעם
נכתבו בפרצים של הקלדות יוכל להידבק שנית באצבעות האלו,
המנוונות, שחושבות את האותיות שלי בגימגומים עייפים.
סיגריות שלא אני עישנתי מכובות כמו איזו מצבה אילמת לנוכחות
שנמצאת כאן, אני חושבת שזה כבר לא כל כך משנה ומדליקה שתיים
ברצף, אולי ההשראה מתחבאת עכשיו במעמקי הרגלים מזיקים.
כלום לא יעזור עכשיו.
לא, אל תחתוך לי סלט חדש, אל תסדר אחרייך, זה לא משנה.
אני אכתוב אותנו באמת, שורות של משפטים, נמרחים על פסקאות
ואוחזים בכל פסיק ונקודה והופכים ברורים יותר.
סיפור קצר, מהודק,  שלוש מאות, שלוש מאות חמישים מילים של יום
יום, ואני אכתוב, אני יודעת שאני אכתוב, ואח"כ אקרא בהנאה
מבוישת של חטאים מתוקים באמת ואחשוב שהמילים האלו לא נראות
כאילו הם שייכות לי באמת.
אבל הם כן.
אל תחתוך סלט חדש, אל תסדר אחרייך, אני אכתוב אותנו,
באמת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה מה-זה עצוב
שכשאני מנסה
לראות את
הסלוגנים שלי
בלבד ולסנן את
כל השאר,
מופיעים סלוגנים
על איזה אחת, הר
שפי - מה שמה,
שלקחה את השם
שלי!


מרגלית מוחה


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/4/07 18:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה ולנר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה