לב איתן מול רוח מתדפק על סוגרי
ואותה מילת בוסר חמקה מבין שפתי.
"אוהב אותך לנצח" לחשו שרירי לבך
והאהבה החלידה בגופי.

שרבוטים קלילים ביומן מסע
מנסה לדלות פיסת זיכרון מעבר המנסה להשכיח,
"נצח" -
נעלם עם הגדרת הזמן.

שביל בחרתי עבורי לפסוע פסיעותיי האחרונות
לא מאש הגיהינום אשרף אף לא מקרח אכווה,
אמצע הדרך הוא שביל הבריחה עבורו -
גם בשבילי.

ומבעד לים הספקות עלה עמוד האש ו
הענן השגיח מעל,
ידה של השגחה עליונה הביאה דמותך אליי
בשר ודם אחזתיו ו
שאגתו נשמעה פנימה,
קראתיו מעט שמך.