זלדה נמירוביץ' עמדה ללדת, ובעלה חיים יצא מדעתו. למעלה
משתים-עשרה שעות שהה כבר בבית החולים בקרבת רעייתו, בניסיון
להסיח את דעתה מהכאבים המתמשכים. העבודה, הבית, הילדים - הכול
ניסוג לאחור לאור הדבר העומד לקרות. זלדה בת הארבעים ושתיים,
אימא לארבעה בנים, עמדה ללדת שוב וקיוותה שהפעם תביא בת. מאז
שהתחתנה עם חיים, עורך-דין צעיר בתחילת דרכו בקריירה המשפטית,
חלומם המשותף היה להביא ילדה לעולם. כמובן שהם שמחו בכל בן כל
פעם מחדש. אך היום, כעבור שנים-עשר שנים מאז הלידה האחרונה,
כאשר חיים ניהל משרד עורכי-דין משלו וזלדה לימדה ספרות בבית
ספר תיכון, החלום הישן עמד להתגשם...
...יונתן נמירוביץ' בן השש-עשרה ואחיו יעקב בן החמש-עשרה
ישבו ליד שולחן עגול שבסלון וניסו לשווא ללמוד לבגרויות. אך
צלצולי הטלפון מדי כמה דקות הטרידו אותם ומאד הפריעו להתרכז,
שלא לדבר על דאגתם לאימא הנמצאת ברגע זה בחדר לידה. קרובי
המשפחה, עמיתיה של אימא לעבודה, חברים ומכרים רבים ביקשו לדעת
מהו מצבה של היולדת. כך שיונתן ויעקב עשו עבודת מזכירות לשמה.
שני אחים נוספים, יוסי ויובל, אפילו לא נגעו בשיעורים. כפי
הנראה, החליטו לנצל את הזדמנות העדר ההורים במלואה. שניהם רבצו
על הספה וצפו בתכנית טלוויזיה משעממת ולא הבינו דבר מתוכה.
יוסי בן השלוש-עשרה וחצי הזיע מרוב דאגה לאימו כי ידע קצת יותר
מאחיו על סכנה בה כרוכה הלידה הזאת. הוא היה בבית כאשר דוקטור
פריד הגיע לשיחה אישית עם ההורים והבהיר שאין לזלדה הרבה
סיכויים לשרוד את הלידה. הסיבה הייתה גם ארבע לידות קודמות
שעברו מאד קשה, וגם הגיל. יוסי קמץ את אגרופיו והתפלל חרישית
על הצלחת הרופאים ועל בריאותה של אימא.
לעומתו, יובל היה עסוק במחשבות שונות לחלוטין. הוא אכן היה
מתוח וטרוד כמו שאר האחים, אך הסיבה הייתה אחרת. התינוק החדש
איים לערער את מעמדו היציב במשפחה מזה שתים-עשרה שנה: יובל
הקטן, יובל האהוב, יובל הנסיך. הילד החדש (במיוחד אם זאת בת)
יזיז את יובל ממרכז תשומת הלב של ההורים, יצרף אותו אל האחים
הגדולים, ישווה אותו אליהם, יעשה אותו כמותם. ויובל כבר התרגל
להיות שונה ומיוחד. אותו אימא הניקה יותר זמן מאשר את אחיו.
בהתפתחותו ההורים השקיעו יותר כוח וכסף מאשר באחרים. בקשר אליו
אבא תלה הכי הרבה תקוות. אין פלא שיובל ממש לא רצה לשנות זאת.
בואו של הילד הנוסף יהרוס לו את כל החיים, כך הרגיש. לכן הכול
קרס בתוכו כאשר יונתן, אחרי שיחת הטלפון התורנית, הביט בהם
בעיניים בוערות והכריז בשקט:
-חבריא, יש לנו אחות!
יובל החוויר והתמוטט על הרצפה. |
