היא התעוררה ומיד חשה ביד רכה ועדינה המלטפת את ראשה  ואת
פניה. דקות ספורות שכבה כך, מתמסרת למגע הנעים. אך עיניה בכל
זאת נפקחו לאיטן, וענבל חייכה למראה אורנה בר-לב -  אחותה
הגדולה שישבה לידה על המיטה והמתינה בסבלנות שתתעורר.
   -איפה אני? - שאלה ענבל בקול נינוח.
   -ב"הדסה" הר-הצופים. - השיבה אורנה.- כבר שלושה ימים את
פה. מצאו אותך בבית מחוסרת הכרה ועם חבלות קשות בכל הגוף.
ויובל ישב לו בסלון וצפה בטלוויזיה כאילו כלום.
   -מנוול אחד, - לחשה ענבל. - איפה הוא עכשיו?
   -במעצר. היה לך מזל שזוג השכנים שלך, רוסים גמלאים, טיילו
עם הכלב ליד ביתך בזמן שבעלך הרביץ לך. הם שמעו את הרעש
והתקשרו דחוף גם למד"א וגם למשטרה. טוב שהגיעו מהר, אחרת היית
מתה, ככל הנראה. ותגידי... זו פעם ראשונה שהוא מרביץ ככה?
   -זו פעם ראשונה שהוא מגזים ככה, - אמרה ענבל. בדרך-כלל הוא
מכה הרבה פחות.
   -בדרך-כלל? - נדהמה אורנה. - ממתי הוא עושה זאת בכלל?
   -מאז שרותי נולדה. ובכל פעם שמתאושש הוא מתנהג רגיל, כאילו
לא קרה דבר.
   -בחיים לא הייתי מאמינה שהוא מסוגל לזה, - נאנחה אורנה. -
כזה חמוד, חכם, נבון, מוכשר, חבר הכי טוב של בעלי. אפילו אימא
לא חשדה בכלום והרשתה לכם להתחתן מוקדם כל-כך. תמיד הוא דאג לך
ולילדים. היה מושלם ופתאום...
   -זו יכולה להיות מחלה? - התעניינה ענבל.
   -עכשיו, כשאני חושבת על זה - בהחלט כן, - הנהנה אורנה
בראשה. - זה נראה לי כמו פיצול אישיות. סכיזופרניה - שמעת?
   -בטח שמעתי, רק לא נתקלתי באופן אישי. מילא אני, אבל את
דוקטור לפסיכיאטריה, איך זה שאת לא הבחנת בזה שיובל אינו
בסדר?
   -בסכיזופרניה תמיד קשה להבחין, במיוחד בשלבים המוקדמים.
ואחרי הכול, זו את שחיה איתו יום -יום, ולא אני. וכשלא רואים
בן-אדם כל יום - אז בכלל בלתי  אפשרי לגלות משהו.
   -אז מה עליי לעשות עכשיו? - הרהרה ענבל. - הרי לא אוכל
לחיות איתו יותר, זה מסוכן מדי. ואם בפעם הבאה יהרוג אותי
לגמרי? חייבים לעשות משהו - להיפרד, להתגרש, אני יודעת?
   -תראי, - אורנה דיברה גם היא בהרהור. - מה לעשות בסופו של
דבר את תחליטי בעצמך. מה שאני מבינה מסיפורך, זה שהתפרצויות של
יובל מתקיימות רק נגדך. כנראה, יש לו אסוציאציות רעות מסוימות
שקשורות אליך.
   ענבל התנערה פתאום, ואורנה מיהרה להרגיעה:
   -אני לא מאשמה אותך, מותק. השיבוש הוא במוח של יובל.
משום-מה הוא נעשה אלים בכל פעם שאתם נמצאים לבד, ללא ילדים.
מעבר לזה, סביר להניח שכשיובל רגוע, הוא כלל אינו זוכר את
ההתפרצויות. בפיצול האישיות זהו דבר נפוץ ביותר. במילים
פשוטות, יובל אחד אינו יודע מה עושה יובל השני. ולמעשה, לא
נראה לי שיש אפשרות להאשימו בביצוע עבירה כי הוא אדם חולה ולא
שפוי.
  -ממתי נהיית לי עורכת-דין פתאום? - גיחכה ענבל, אך מיד
הרצינה. - עניין הגירושין הוא באמת רעיון. אבל זאת חתיכת
עבודה, כל ההליכים הללו...