הן היו בבית לבד- ענבל נמיר והכלבה מיקי. ענבל עסקה בפרויקט
עבור משרד פרסום בו עבדה כגרפיקאית. מיקי התמקמה על כורסה
בפינת החדר ונמנמה. השעה הייתה עשר בערב. לפתע מיקי הרימה את
ראשה והשמיעה נביחת אזהרה. ענבל קפאה במקומה כי ידעה היטב את
משמעות הנביחה - היה זה אות סכנה.
מיד נשמעה חריקת מפתח במנעול, הדלת נפתחה ונטרקה וצעדים
כבדים התקרבו אל חדר העבודה של ענבל.
האישה קמה מהכיסא וקידמה את פניו של גבר חסון, גבוה, עם שיער
חום בהיר ופנים יפות המעוטרות בזקן קצר ומטופח. היה זה בעלה
יובל נמיר, מרצה בכיר בפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטה
העברית.
יובל וענבל נמיר נחשבו זוג מאושר ומוצלח. הורים לשלושה,
בעלי קוטג' מפואר במרכז פסגת זאב, מארחים נפלאים שביתם היה
תמיד מלא בקרובי משפחה וחברים הן של ההורים והן של הילדים. כל
האנשים בסביבתם ראו מופת במשפחת נמיר. אך איש לא ידע את סודם
הנורא שאותו שמרה ענבל בעמקי לבה כבר שמונה שנים. העניין היה
שמדי פעם יובל קיבל התקפי זעם בלתי נשלטים והכה את אשתו
באכזריות. ממה הדבר נובע, ענבל לא ידעה. יובל תמיד היה גבר
מאופק ושקט, מעולם לא הרים קולו על הילדים. אך בכל פעם שהוא
וענבל היו בבית לבדם, יובל נטפל אליה במכות וגרם לה ייסורים
קשים.
כך היה גם הערב. הילדים לא היו בבית. בנם הבכור שי החל את
שירותו הצבאי בחטיבת גולני ושהה כעת בבסיס. הילדים הקטנים
זאביק בן השלוש-עשרה ורותי בת השמונה בילו את החופשה בטבריה
אצל סבתם עליזה, אימה של ענבל. כך שדבר לא ימנע מיובל להתפרע.
ענבל הביטה בעיניו של בעלה. מבעד לעדשות המשקפיים הדקות ננעץ
בה קור של זוהר הצפון. עיניו של יובל, הכחולות בדרך-כלל, קיבלו
עתה גוון פלדה.
-מה הריח פה? - שאל בתקיפות. - איזה מין סיגריות אלה?
-"קנט סופר-לייט", - השיבה ענבל בשקט.
-אבל אמרתי לך אלף פעם שלא תעשני "קנט" בכלל! - צעק.
-מעולם לא אמרת לי דבר כזה, יובל.- קולה נשמע רגוע, אך
בפנים הכול רעד.
-אל תתווכחי איתי! - רעם. - לא נתתי לך זכות דיבור! ובכלל,
אני אוסר עלייך לעשן בתוך בית, ברור לך?!
-כן יובל.- ענתה באותו הקול החרישי, פוחדת להרגיזו עוד
יותר. אמנם ידעה שכל מאמציה לשווא. זעמו של יובל קרב אליה
כמפולת שלגים, הלך וגדל ושום דבר לא יכול היה לעצור בעדו.
בשתיקה וענווה האופיינית רק לה, ספגה ענבל את המכות גם
הפעם, רק אנקות כאב נפלטו מגרונה עם כל מכה. הן גירו את יובל
עוד יותר והפעם הוא שבר את כל השיאים. ענבל מזמן איבדה את
הכרתה, אך יובל עוד המשיך לבעוט בגופה הדומם... |
