נקבל חיי-נצח. הרי שזו אופציה בעלמא.
אדרוש עם תנאים, כמובן.

רבבות שנים, ולבטח עוד כמה, יתנו הכל, או יניבו מאום.
אשכיל ואלמד, אזדקן ולא אפחד.
מן הצד מציץ במרוצת שנות האור והצל -
הכדור בפיתוח.
נמנה עוד שנתיים של אור וחודש של צל.
האליפסה תתרחב ותשתרע, כמניפת אוריגמי עדינה.
ונחבא אל הקץ קוף שחור ומאיים.

פרח צומח, ואדם נובל.
עולל צווח - עוד חורש קמל.
ונשאל "למה? מה טוב הוא הנצח? האם לחיות נקרא לנצח?"
ובבוז מתסכל מתחתית השרשרת, יצור מפליא מהחלל כאורח.

מסקנות? לעולם לא.

תשישות רק חוזרת ממחבואה. מסרבת לשחק.
נמאס לה. עיפה מלסוג.
אז אחליף, אם אפשר, את חיי אלמותי, ברגע קט של רצח.
ואמות.