הבאתי ביד פעם ראשונה בגיל 13. לא יודע למה החלטתי לעשות את זה
פתאום אבל הייתי לבד בבית ופתאום היה בא לי לשפשף, אז שפשפתי.
שמעתי פעם באיזה סרט שאם אתה משפשף את הזין אז זה כמו לזיין
והייתי חייב לדעת מה זה הדבר הזה שתמיד מדברים עליו בסרטים, אז
עשיתי את זה.
באמצע, פתאום התחלתי לחשוב על מורן מהכיתה שלי, והשיער
הבלונדיני הארוך שלה. אף פעם לא ממש שמתי לב אליה בכיתה, כי
היא הייתה מהשקטות האלה שכמעט לא מדברות בשיעורים, ובטח שלא
מדברות איתי. אבל פתאום, דווקא ברגע הזה, חשבתי עליה והשיער
שלה. היא בדרך כלל באה לבית הספר כשהוא אסוף בקוקו אדום כזה,
אבל בערבי כיתה היא תמיד הלכה איתו פזור, והיא נראתה ככה כמו
אחת מהשחקניות קולנוע האלו עם השיער הבלונדיני.
אחרי אותו יום, לא יכלתי להסתכל לה בעיניים בכיתה. תמיד כשהיא
ביקשה ממני עט או מחק, התחלתי לגמגם כמו איזה אדיוט. לא באתי
יותר לערבי כיתה. רק נשארתי בבית והבאתי ביד וחשבתי על מורן.
בסוף השנה הזאת עברנו לחטיבה והיא עברה בית ספר. מאז הייתי כבר
עם שתי בחורות וחשבתי עליה בכל פעם שעשיתי את זה.
הראשונה הייתה דניאל. יצאתי איתה איזה חצי שנה בכיתה י` עד
שהיא נתנה לי. היא הייתה נמוכה כזאת והיה לה חזה גדול. היו לה
עיניים כחולות גדולות כאלה כמו דמויות מקומיקס יפני. הייתי
הראשון מהחברים שלי שהזדיין וכולם קינאו בי, אבל אני לא
נהניתי, כי במשך כל הזמן שהייתי איתה, חשבתי על מורן והשיער
שלה. אחרי שעשינו את זה זרקתי אותה. עשיתי את זה מהר ואכזרי
והיא נתנה לי סטירה ואני הייתי אדיש. ואחרי שהיא עזבה את החדר
ניסיתי לבכות אבל לא יכולתי, אז הבאתי קצת ביד, וחשבתי על מורן
והשיערות הבלונדיניות שלה. אחר כך דניאל עברה לארה"ב כי אבא
שלה, שהיה רופא, קיבל שם עבודה בתור זה שמרדים אנשים לפני
ניתוחים. אבא שלי תמיד היה אומר שחבל שאנחנו לא גרים בארצות
הברית כי שם יש יותר עבודה ומשלמים יותר טוב, ואני פחדתי שיום
אחד הוא באמת ירצה לעבור ואני אצטרך לעזוב את כל החברים שלי.
את שרון הכרתי באיזה מסיבה שהייתי בה חצי שנה לפני שהתחלתי
י"ב. היא וחברה שלה יצאו איתי ועם חבר שלי ברביעייה. חזרנו
אליי הביתה והחבר והדייט שלו הלכו לחדר שינה של ההורים שלי,
שהיו בחופשה במלון כזה בים המלח, שבו הכל כלול ואתה יכול לקבל
שם את הכל בחינם. אני נשארתי עם שרון לבד בחדר. היה קצת מביך
ולא היו לנו נושאי שיחה אז הזדיינו. היה די כיף וכל הזמן
שהסתכלתי עליה ראיתי מולי את הפרצוף של מורן, ואת השיער
הבלונדיני היפה שלה. היא נתנה לי את המספר שלה אני חושב אבל
איבדתי אותו מאז.
לפני כמה חודשים ראיתי את מורן באיזה בית קפה. היא ישבה שם עם
החבר שלה שהיה מין בריון ערס כזה ועישנה. השיער שלה היה דהוי
כזה וכבר היה יותר חום מבלונדיני. החלפתי איתה מבטים כל הזמן,
והיא אולי זכרה אותי כי היא חייכה אליי מין חיוך מריר כזה, אבל
לא היה לי אומץ להגיד לה שלום.
בפעם הבאה שהבאתי ביד, חשבתי על דניאל מכיתה י` והעיניים
הכחולות שלה, ומה שהיה אולי יכול להיות, והרגשתי קצת עצוב.