|
מילים ולחן : דפנה בר ציון
זה לא הולך בינינו,
בינינו, זה כבר מזמן לא הולך
אני נשמטת מידיך
וכל החוטים שלי נפרמים
לאט לאט
הפנים נעלמות הלב מפרפר
ואמנות האהבה נשכחה
אני בצד האחר
השמיים סגורים
הדלת נטרקת
העיניים שורפות ממחשבות
וחוסר שינה
ולכן אהובי, האם בפעם האחרונה
למעני למענך
נכבה את האור ונדליק את השקט
אין לי אומץ לומר את האמת
אין לי דרך להיות מולה
ניסנו לשחק משחק של מבוגרים
אבל נשארתי קטנה
נגיעה לא תופסת
אחיזה מהוססת
אני רוצה לגעת באדמה
אבל כל הזמן מתרוממת
השמיים סגורים
הדלת נטרקת
הולכת לישון
וכבר לא מתחרטת
ולכן אהובי, האם בפעם האחרונה
למעני למענך
נכבה את האור ונדליק את השקט |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.