המשפחה שלי חולה על קרם ערמונים.

אני אוהב קרם ערמונים.
יעל אוהבת קרם ערמונים.
אצל תמי במקרר שורות שורות מסודרים מוס ערמונים, יוגורט
ערמונים, וקרם ערמונים.
מי  שנוסע לפריז, חסר לו שלא יחזור עם מזודה מלאה בקרם
ערמונים.
בן-דוד שלי איתן, שקט שקט אבל זולל זולל קרם ערמונים.
וגם נועה הקטנה, סיון ושחר הצעירים המגניבים מלמדים את "אח
שלו" על קרם ערמונים.
דני "היוגיסטית" שומרת על גזרה ונזהרת ממשמנים, בכל זאת מרשה
לעצמה קרם ערמונים.
לדוד ויקטור מותר לאכול פחות קרם ערמונים (הגיל...), אז הוא
נזהר ועם כפית קטנה מאד הוא נכנס לקופסת קרם הערמונים.
דוד מוריס הביא לנו מכל-בו שלום - קרם ערמונים.
מזמן, כשזה היה יקר, וחינך אותנו לאהוב קרם ערמונים.
אבל היום תוצרת טורקיה, או שוויץ או צרפת, זה שווה לכל נפש
(כמעט) קרם ערמונים.
אפילו, חבר לעבודה יוסי במשלחת משותפת לקאן - צרפת התמכר לגמרי
לקרם ערמונים.
ואמא יקרה לי, באמצע הלילה כשכולם ישנים, קמה בלי להעיר את
השכנים לעונג של קרם ערמונים.

אז לא איכפת לי שתחשבו שאני מקדם מכירות של איזו חברה ליבוא
קרם ערמונים, או מחזיק מניות בחברת קרם ערמונים או שואף לפתוח
מסעדה שתגיש לקינוח קרם ערמונים.
זה פשוט לא נכון!  רק רציתי שתדעו שיש לנו יחוד בארץ הזאת.
אמנם אנחנו לא מלח הארץ, אך בהחלט אנחנו - קרם ערמונים!

מוקדש לאייל לכבוד יום הולדתו
ולמשפחה המורחבת שלי באהבה גדולה.