ביום היא אחת בלילה משתנה,
מדחיקה זכרונות כדי שיחזרו שוב ושוב בשנתה.
מנסה לברוח מכלא שנוצר מאור הכוכבים,
מזכרונות, ממראות, מרגשות משונים.
להיות חופשיה, את הזכות להמשיך קדימה,
את היכולת לחייך ושזה יהיה אמיתי,
זה כל מה שהיא מבקשת אחרי לילות של סיוטים.
מה היא משיגה בסופו של דבר אם לא ריחוק?
הכל הפך אצלה לדיבוק.
היא מנסה להימלט אבל השדים רודפים אחריה בכל לכתה.
היא לא רוצה את ידך המושטת, שכן זה רק מרחמים ניחא.
הכל מתערבל והיא נופלת,
בורחת מאחיזה, מרגישה משקרת.
מחפשת את המקום לישון בו בביטחה בין קירות לבנים,
זה לא הזמן לוותר עכשיו,
אבל תנו לה לנוח, להיסחף כמו העננים.