ובכן, ויהי בעת רדתו של יום,
בהקיזו אט אט את דמו האדום,
ובהתריסו, צבעוני, אל מול האדם
היושב אפרורי למול יפי העולם.
ובכן, ויהי בעת ליל שחור-כוכבים,
העומדים איתנים, זוהרי-הבהובים.
נצחיים, זוהרים אל מול אותו האדם
שהוא כה ארעי ונמוך למולם.
ובכן, ויהי בעת שיתגעש הים
מתפרש, גבה גלים, מחרישים ברעשם
אל מול בשר ודם שלאלם נתפש
שלמול השאון, בחרדה מכונס.
ובכן, ויהי בעת התנשאות ההרים,
הרוקדים כבני-צאן וקופצים כאיילים
אדירים, בטוחים וגאים בעצמם,
אל מול שפלות וקטנות האדם.
ובכן, בעת כל אלה נתגלה האל,
הנורא והקדוש - גואל ישראל.
ויקרא לאדם להיות לעבדו
כי אלה כולם - נבראו לכבודו. |
