בסך הכל גבר...
יש קשר בין הכתוב לבין המציאות
מאמר נוקב על החברה הישראלית או סתם בילבולי אשכים

אני גבר, זכר, איש, אדם, הומוספינס.
גבר בכל רמ"ח אבריי, אצלי הבריאה לא פספסה שום פרט...
שיער פנים, על הידיים בכמות גברית כמו כן גם ברגליים... כמובן
גם איבר מין המשמש לרבייה והנאה - הכל בהתאם לחוקי הטבע - גבר
לכל דבר.
לא קשה לפספס, גם ממרחק רב, כל זר יוכל לומר בבירור שמדובר כאן
בגבר.
יש לי תפוסי התנהגות הדומים למין הזכרי, הדברים הרגילים אתם
יודעים... נהיגה עם יד מושענת על החלון הפתוח, לא מסתובב עם
תיק - הכל בכיסים, מקנח את האף בקול רם, משתעל, יורק מידי
פעם...
איך אפשר לשכוח, מפליץ וגם צוחק מזה, מציק לאחות הקטנה, לובש
בגדים הפוך ויוצא ככה מהבית ולא מתוך ידיעה, בכלל לא הייתי שם
לב לזה אם טל לא הייתה מעירה לי על כך בסוף הפגישה (טוב,
הדוגמא האישית שלי זה אבא שמסתובב עם התווית מחיר של החולצות
החדשות גם אם זה חודש אחרי שאמא קנתה לו אותם).
אתם יודעים נו, גבר! אי אשר לפספס אותנו, אנחנו בכל מקום,
קולניים יותר מכן צוחקים יותר, התאמת צבעים בקנטים.... שוכחים
אירועים, פריטים חשובים, ארנקים במקרר, מפתחות במכונת כביסה,
ארון מבולגן, נעליים מסריחות...
והכי חשוב, אבל הכי חשוב וזוהי נקודת הפתח כאן... אני גם לא
מתבייש לומר זאת!
אני ניר ואני גבר, גבר שלא מבין רמזים!
מה לעשות... ככה זה אצלנו במח, מה שלא פשוט, פשוט לא נקלט!
את רוצה משהו?! תגידי אותו! תגידי לי ניר, אני רוצה שתנשק
אותי! מה הבעיה? למה להתחיל ב... טוב אז... ו... אז היה לי
נורא נחמד הערב... איזה קטע מביך (מלווה בגיחוך דבילי...) עד
שלא קירבת קצת את הראש ועצמת עיניים זה לא נקלט! פשוט לא...
המחשבות שלי היו ב "המממ מעניין מה יש לאכול בבית" או ב"אז אני
פונה כאן שמאלה... ברמזור ימינה... מתחבר לאיילון.." לפעמים גם
ב "יוואו אני מת להפליץ! שתצא כבר מהאוטו!"
עכשיו, זה לא שאני לא רוצה לנשק אותה או משהו כזה... בכל זאת,
כבר דיברנו על זה, גבר. המחשבה עברה לי בראש בתחילת הפגישה
שאולי זה יקרה, אבל באמת? זה לא שהדייט היה כזה קטלני שזה ברור
לשנינו שיש לזה המשכיות ויהיה קטלני לסיים בהחלפת חיידקים, היה
דייט די מסריח ככה שלא ממש ציפיתי למשהו. לא שהתנגדתי שזה קרה
(כן כן אני יודע.. גבר טיפוסי!) שסוף סוף אחרי כל הבלבולי
ביצים שלה... שהיא התחילה לקרב את הראש, לעצום את העיניים,
התחיל לעבור לי בראש 1 + 1 = 2,
או "מעניין מה נסגר עם מכבי באותו הערב, סעעמק גם חרא של דייט
וגם פספסתי מכבי". אז נישקתי אותה חזרה, מה אני אייבש אותה? לא
נעים... לזכותי יאמר שלפחות בסוף התקשרתי והתנצלתי!
עכשיו, נניח שזו בחורה אחת, אז מילא... אבל,
הזדמן לי להיות בת"א בשעות הבוקר המוקדמות, סוג של ראיון
עבודה, הקדמתי בהרבה כהרגלי ומהר מאוד מצאתי עצמי יושב לי
בארומה עם מוקה חם ועוד סוג של קוראסון שמשום מה נקרא שם בשם
אחר לחלוטין... לא ברור, כמו סנדוויץ' עם חביתה - בארקפה זה
דים סאן, סאן דמיי או משהו כזה.. מוזר מאוד.
אז בעודי יושב לי לבדי שקוע בשתיית הקפה ובמבט על העוברים
ושבים העוברים להם מבעד הזכוכית העבה... מתיישבת בשולחן מולי
בחורה צעירה ונאה. בשלב הזה נעשה עצירה מתודית וסביר כמה
דברים.
לכאורה מדובר כאן בהליך לגיטימי של נקבה אשר רוצה לשתות משקה
חם וטעים בבוקר סגריר, אין שום בעיה לוגית עם עצם התיישבותה...
האמנם?
כשהסתיים לו הליך ההכנה המפרך של הקפה וחימום הקוראסון לקחתי
מגש והחלטתי בנחרצות לשבת דוקא בשולחן המרוחק ביותר מהכניסה או
מהקופה, לא רק זה... אלה בכדי להגיע למקום ישיבתי יש צורך
בהפעלה עצימה של שרירי הארבע ראשי או בעברית לעלות גרם מדרגות
קטן ורק אז לפסוע עוד כמה צעדים ולדקור את הנ.צ (?).
למרות כל זאת עדיין... ישנה לגיטמציה מסוימת בהתיישבות במקום
המשקיף על אותו גבר נאה ומחוספס העונה לשם אני, למרות שרק זה
מחשיד כמעה... אם רק זה היה דייהנו!
אבל... זה לא נגמר, בעודי מבחין באותה נקבה צעירה המתיישבת
בשולחן מולי, שמתי לב כי היא מחזיקה בכוס של טייק אווי כלומר
לקחת, כוס חד פעמית! (שאגב עולה שקל פחות, כך ששיקול החיסכון
לא תקף), נחזור על הפרטים, מתיישבת מולי בחורה צעירה שהייתה
צריכה לעבור תלאות רבות בכדי להגיע רק למיקום שמתצפת עלי ועם
זאת גם להגיע עד לשם בשביל לערבב את הסוכר בכוס הקפה של
ה"לקחת". מה נסגר פה? התבוננתי במתרחש ובכנות הדבר היחידי שעבר
לי בראש זה "אולי באמת יותר משתלם היה לשתות בכוס של הלקחת...
שקל פחות..." טוב, המשכתי בשלי והיא בינתיים סיימה לערבב הקפה
(בכפית חד"פ כמובן), אני בתמימות מוחלטת שלחתי ידי לאיזו פיסת
עיתון אשר הייתה בהישג יד והחלתי מעיין בה, באותו הרגע, כלומר
במקביל לאירוע העיתון (איך זה עובד באנגלית? פעולה שמתרחשת תוך
כדי פעולה אחרת... פרזנט משהו, לא?), ברגע שהתחלתי לקרוא שמתי
לב כי היא פשוט קמה והלכה!!! זה אומר שהיא עשתה את כל הדרך עד
לכאן, עוד עם כוס של ה"לקחת" שהיא בכלל התיישבה (פעולה לא
מוסרית משהו) ערבבה סוכר והלכה! מה נסגר איתה? איך לעזזל הייתי
אמור להבין אותה? היא דיברה? אמרה משהו? כלום! רק שלחה מבט או
שניים, ככה זה בבוקר, המח עובד במוד איטי יותר.
לא היה יותר נכון להגיד משהו? מאיפה לי לדעת בכלל שהיא ניסתה
רק ליצור סוג של אינטרקציה ביננו?

את רוצה משהו? תגידי אותו! אל תתביישי, שנינו הפסדנו.
אתן הבנות, נורא קל לכן לשחק על העניין של המודרניזציה, קידמה,
שוויון זכויות וכל הטרנד הזה... אבל שמגיעים לפרטים הקטנים, אז
פתאום, ממש מפתיע איך הכל נעלם!
מה? לא שמתי 100 ש"ח בפגישה הראשונה איתך במייקס פלייס? ועוד
השארתי טיפ גבוהה כדי לא להשאיר רושם של קמצן וכל זה... ואת?
את אפילו לא הזזת אצבע לכיוון הארנק!
מה את חושבת? שלי יותר קל לגשת אליך ולהתחיל לדבר? יש לי איזה
בנק משפטים בראש?
תני לי שוב לקפוץ ממטוסים, להתהלך ללא סוף במשך לילות שלמים,
לארוב למחבלים בסמטאות כפרים עויינים... אבל לגשת אליך
לשולחן?! גם לי זה קשה! עשית את כל הדרך? יאללה זרקי איזה
משפט, אפילו משהו קטן... שאני איכשהו יוכל להבין משהו.
מבחינתי, עד שכל העניין התבהר לי, את היית עוד אחת שבאה לשתות
קפה בארומה.

די עם כל המשחקים האלו, חלאס עם הרמזים.
בא לך? תגידי, תשתפי
את רוצה? יופי! גם אני!
אין לי כוחות טלפתיים, אני לא קורא מחשבות, להסתכל גם אני
יכול, לחייך, גם הקופאית בסופר עושה,
תנסי אולי עם אורי גלר, נראה מה יצא מזה... מאיפה לי המושג שזה
הדדי?
מה זה עוזר לי שאת אומרת ב"נמאס לך מהטלפון" או ב "איך שהגב
כואב לי..."
והכי גרוע! "טוב, לא נעים ככה מול הבית שלי, החלון של ההורים
פונה לכאן" מאיפה היה צריך להיות לי המושג שאת בעצם רוצה לנסוע
עוד כמה מטרים להמשך הרחוב ולהמשיך להתגופף?
רק אחרי שיצאת מהאוטו ואמרת לי שזה היה בעצם רמז, נפל
האסימון... לא היה יותר פשוט להגיד את זה לפני חמש דקות? הרי
עכשיו את כבר עם המפתח בדלת ואני? אני עוד מנסה לעקל מה הלך
כאן! מחשבות של מה היה יכול להיות, אם... חולפות במוחי, את
יודעת כמה עלה התיקון לראי? מסתבר שלדפוק עליו בעצבים לא היה
שיקול נכון...

אז, בפעם הבאה שבא לך, מי שלא תהי, את מהסופר, מהבנק, מהרחוב,
מהפאב.
או את שאני מדבר איתה בטלפון, או זאת שעושה מחקר
אנטרפולוגי...
פשוט תגידי לי, זה לא מסובך...
אפשר להתחיל ב "ניר, אתה רוצה לעשות משהו?" אני כבר אמשיך
מכאן, תאמיני לי, אני רוצה.

נכתב לאחר כמה שבועות של תסכול...