לי גריין / החיים בצל הגוף |
זו, זריחתי האחרונה,
כאן אנטוש את קליפתי,
פה, אשאיר את הזוועה.
מחר הוא יומי הראשון,
מחר, אולי, אראה את הזריחה,
שם, אפלוש אל הגוש,
שם, אפגוש את החיים לראשונה.
לא, אני לא מת,
ושם בקבר, לא יהיה אותי,
תהיה שם הגוויה,
זו שאתם מכנים אותה - אני.
כן, בחיים אין הפסקות,
אין התחלה ואין סוף,
אין גלגל ואין ריבוע,
רק משהו אחד שלם, ללא קיטוע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|