ביקשתי למות,
לחדל לחיות,
דמעות חמות
נוזלות נוטפות.
אל תוך הכרית
המזרון
האדמה.
אותך לעזוב
חפץ ליבי,
ליבי הנוטף
הנוזל
הדומע.
סגרתי עיניים,
פתחתי אותם,
החושך נשאר,
הוא לא נעלם.
ולשם בשמיים
שלחתי מבט,
מכתב,
בקשה.
לא רוצה שוב לראות,
לשמוע, לומר,
רוצה רק שקט,
דממה בראשי.
לא רוצה לצרוח,
כך את נפשי.
אל תחזרנה,
כאן לא מקומה.
היא לא רוצה להתקיים
ללא אהבה.
רק כזאת שנותנת כוח לחיות
בסיסית וטבעית שיש לרובם.
לא רוצה שוב לשוב לכאן,
זה לא ישתנה, זה לא משנה.
היא ורק היא,
הוא ורק הוא,
הם שהביאו,
הם שלקחו,
כך אותי מכאן
אולי הם
ידאגו... |