אנחנו לא היינו משה
חזרנו קטנים וזעירים
ללא משוט
או אות מבשר
על הלמות השוט

משייטים עם תיבה חתומה
מגופרת אוצרות
מחדרים אטומים

העגל היה מוזהב מתמיד
מה שהתמיד בכושר לצרוף מתכות
ולהתיך אותן ביושר תהומי רתוחות על חשודים

המאיימים על מחושי החרות
התלושים

לגלגל את העין עד הלובן
שעור העפעפיים פועם בקצב
מנקה את המראות מהחופים
ללא שאריות מרכיכות;
להאזין לצדפות מייללות ברוח נקישות פחים
שצף קצף ים מחזורים במשברים
נטיפים מלוחים;
בחופים הללו הגלים באו מחזורים כפולים או צלעות משולשים
שבורות  שבות לאפר החולות

בצלילה האחרונה לא היה מה לנפח במיכלי החמצן
מלבד רוח לוחמים

לא היה מורה נבוכים;
גם האחים; שרי העשרה בעיצומה של המנוחה הטביעו
את שר הרבבה
קין בעין המשקפת הרואה תהומות

ואת המשעולים הרטובים מבוכים
ששם הושלכו שוב נערים בציווי;
להמית בממית.

מכאן היה אפשר לראות
את לוחות הלב השבירים

להרהר כיצד הפכו פריכים
על הבריחים והחומות
ובאין מוצא לכעסים
להחריב מספר כפרים ורבעים
ולחזור דומעים ובוכים

מהמחזורים ההרים היו מפרכסים כאיילים
באין קוצי שיחים ראויים לברואים
הקרניים נאחזו בקרנות הארונות.

שם איש לא שאל איה;
העקדה.

בארץ העקודה הרוח נשבה.
בלי קדושה יתרה;
מבודחת ורוח תוהו מתגלגלת לועגת
רחפה
שוטה מכל השוטים אחוזה בשיכר
צחוק קר ומקפיא  חושים

הזמן לא שב לאחור
מלבד חור בזיכרון ושורות סדורות
חפורות לבור
והידיעה הפועה מייללת בקולה;
פעם זאב
פעם כבשה

הרחק משם
בשדות הגבבה והקש
לשווא העיניים עוד ראו מרכבות שועטות
ללא כרובים

באין לאן

כעדרים ומעטים השיחים
ורבים הנערים

ומספר נעדרים

בערים בכפרים יודעי דבר החלו
לקטוף פרחים לאגד לזרים

הארץ הזו הצמיחה מתמחים
במלאכת ארונות העצים המתים
ואומני אבנים מיומנים מסותתים
בוררים שברים של אבן שיש
לנערים מכל הסוגים

נכתב בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה