מקועקע על עורי, חרוט בנשמתי.
לפנייך ואחרייך כאילו לא היו אחרים,
הזכרונות ממך ממשיכים לשהות בי גם אחרי שנים.
אחרי שעזבת כאילו מת בי איזה חלק
- ואין דרך חזרה -
הרגשות שעוררת חזקים יותר מכל סופה.
תמיד מחפשת מישהו שיהיה בו קצת ממך,
אך נראה שאותם דברים שגרמו לי לפרוח
נמצאים רק בך.
כל כך הרבה פעמים הלכת וחזרת,
(בשלב כלשהו הפסקתי לספור)
תמיד קיוויתי והאמנתי שבאותה הפעם נצליח לגשר על הכל.
כמות הדמעות שסחטת הותירו אותי יבשה לשנים
סערת רגשות מתמדת,
כל כך הרבה אושר, כל כל הרבה פחדים.
כלאת אותי בחדר,
באותו החדר היו ימים מאושרים,
לפעמים רק רציתי לברוח ולשבור את המנעולים,
אך כשהשתחררתי לא מצאתי את אותו האושר הכלוא
אז רצתי שוב אלייך שתחזיר את הנעול.
נשארת לעולם חלק ממני,
אתה שולט בי גם כשאתה לא כאן,
שנינו יודעים טוב מאד שזה נגמר ממזמן.
אתה לא איתי, אך מעולם לא הלכת
      - מקועקע על עורי, חרוט בנישמתי -

השיר הזה מוקדש לך בגעגוע ניצחי...