ישבת מדושן מעונג, צוחק שקוע בשיחה -  הרוח בגבך.

עיניך בורקות מביט באישה התזזיתית שנעה בלי להחליט.
מסתובבת סביבכם ומרגישה שהעולם סביבה ושלה
אבל זו גברת שזה לא סיפור שלי - הוא שלה.
יש הרואים בה חתיכה, לא את שבתוכה,
אני יודעת שהאלכוהול ואובססיביות מגרונה.
לא חלילה מבטלת צדדים טובים,
גם התכלת אצלי לא מוחלט - המבין מבין,
אוכל לומר שאת הלך חשיבת הגבר לפעמים רק אבין.

אתה מחייך, בין לבין בקשב רב לסובבים
מנהל איתם שיחה מהורהרת או שיחת חולין.
נכון אסור שישימו לב אבל אפשר סימנים קטנטנים,
ואולי זה החלומות שלי ואצלך אפילו לא זע  נים.

מאחורי האיש החזק והחסון שאתה, החבר של החבורה
נתגלה לי חיוך עדין וכן, נפש חכמה ורכה.
הקול שלך מזרים את הדמים בנעימים
גופי הופך פלגים - פלגים, עצביי מתחדדים.
תגיד שאני מדמיינת, רואה דברים שאינם ואין בהם אחיזה
אולי זו פנטזיה של אישה - בחורה - ילדה צמאה.
אתה מתעקש כי ברור יודע "מאיפה ולהיכן",
וחלילה לא רוצה אני שזה יפגע בתא שלך, המושלם.
אני אתעקש שאתה חזות קשוחה, עקבית וישרה
שלא אוהבת הרמת קול ומילה לא טובה.
מאחורי כל זה חושבת כי צמא אתה לחום - לא הרגיל מהיום יום.
מרגישה כי בתוכך רגישות, מתח מתוק ואהבה שהיא שפה,
שהדיבורים והרמזים - התחכמויות ופלפולים, גם לך הם נעימים.
בראשך ונפשך הגלגלים, לרגע לא פוסקים - חלילה לא חורקים.
חשה כי חולם מדי פעם על הפנטזיה ורוצה את המשחקים -  
רוצה את התעוזה, הגיוונים - שוקל מה הרווח ומה מפסידים.
רואה כי במסגרת בחרת, סדר, הוראות ותהליכים, דברים ברורים
תמהה אם בפנים עמוק הדברים קצת בבלגן, רגישים ויד רכה מחפשים.

הנה שם חיפשתי ואתה היית הפתעה - לא כך ציפיתי לראות אותך.

על הספסל
כשאתה מתמזג עם הפסים,
ראיתי דברים שאחרים לא רואים,
בדיחה וצחוק, אמירות ושפת איברים.

על הספסל
חלמתי ותנוחת ישיבתך הפכה לממריצה ועודדה:

איך עליך בעדינות, כאילו האנשים לא קיימים
אני מתיישבת בלא לבנים או גינונים.
פותחת רוכסן משחררת נס פלאים
מתמסרת לתנועות קלות ומשב רוח מלטפים.
כגלים - גלים זעים ומתנתקים, שואבים ריח פרחים
שקט של יום שישי רגוע ואנשים נעלמים.
אשרי החולמים.
אתה,   אני,   ספסל   ורוח נעים.




מוקדש בחום
לאיש עם הכוח והרוח
כזכרון לרגע קסום