את מסכת האושר מצאה מזמן
משתמשת בה רוב הזמן
אף אחד לא יודע מה עובר עליה
אף אחד לא רואה את העצב על פניה
מסכת האושר מחביאה שוב את כאבה
מסכת האושר מחביאה שוב את כאבה
ובלילה כשהכל דומם ניתן לשמוע את קול בכיה
היא בוכה אל תוך הלילה משחררת את כאבה
מקור הסבל עוד קיים מקור הסבל עוד קיים
בזמן הכתיבה הדמעות מאיימות לפרוץ,
אך היא ממשיכה לכתוב,
היא יודעת שאסור לה להשבר בגללו
היא יודעת שמה שהיא כותבת לא הולך לצאת יפה
מסכת האושר מחביאה שוב את כאבה
מסכת האושר מחביאה שוב את כאבה
היא משדרת קולות כאב
אך אף אחד אינו שומע
משקרת לכולם, ובעיקר לעצמה
ומסכת האושר, מחביאה שוב את כאבה.
