[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קטי סמך
/
בחורה שאהבתי

הדלקתי סיגריה מול הוריה ברוב טיפשותי, שכחתי לגמריי שאביה
הביולוגי מת מסרטן הריאות. אמא שלה פרצה בבכי ואני כיביתי את
הסיגריה בתוך כף ידי, שרפתי לעצמי את כל העור. היא השתוללה
להרגיע את אמה, ואני התחמקתי בשקט מהדלת הראשית אל המעלית ומשם
ירדתי במהרה אל החניון. נסעתי משם במהירות הכי גבוהה שיכולתי
לצבור. לפעמים אני מתפלא מהחוסר הגיון של עצמי, איך שאני מצליח
לעשות מכל מצב לא טוב מצב גרוע בהרבה.הייתי צריך להישאר, לפחות
לנסות להוציא את עצמי מאור הסכנה, לפחות להגיד סליחה.

מצאתי את עצמי יומיים אחרכך במועדון חשפנות בעיר משונה, עם
בחורה ג'ינג'ית בעלת עיניים ירוקות מרקדת מולי בחוטיני אדום
והעשן טישטש את הראיה שלי. דחפתי שטרות של 20 כשהייתי בטוח שזה
שטר של 5. לא הצלחתי למקד את עצמי אחרי כמה שוטים לא
טקילה-ליים. כי אם את האמת תמיד הייתי יותר מדי רכרוכי
לאלכוהול, ובפעם הראשונה ששתיתי הקאתי את הכל על החבר הכי טוב
שלי, חבר הכי טוב לשעבר. כעת אני בקושי נושם, עוד רגע מתעלף
מהעשן ששורר במועדון והברמן צועק שזה הסיבוב האחרון ואז
סוגרים. אני מנסה להרים את עצמי ולא מצליח, נופל עם כוס השתיה
שלי אל הרצפה ונחתך לאורך כל הכתף שלי.

שיכור ומדמם, אף אחד לא מעיז להתקרב אליי ורק הג'ינג'ית שכנראה
הייתה בה מין הכרת תודה על כל השטרות שדחפתי לה גררה אותי
החוצה דרך הכניסה האחורית אל הסמטה. אני זוכר שהיא הביטה בי
ארוכות, לפחות רבע שעה שכבתי על גבי כשהיא רוכנת מעליי, מנסה
לנגב את הזיעה ששטפה את פניי עם הצעיף הירוק שעטף את צווארה.
אחרי בערך עשרים דקות של שתיקה הצלחתי סופסוף לשאוף אל תוך
הריאות שלי נשימה צלולה והראייה שלי התמקדה בקיר הבטון לצידנו,
גררתי את עצמי להישען עליו והיא התיישבה לידי, רק אחרי שהניחה
את מעילה על הרצפה המטונפת.

היא הסתכלה על השעון ואמרה שכבר אחת לפנות בוקר ושאלה אם יש לי
איך להגיע הבייתה. הבטתי אל הרחוב והסברתי שהמכונית שלי צריכה
להיות פה, איפשהו. בעצם אני לא מהעיר, ואין לי זכרון כלכך איך
הגעתי לכאן וכל מה שאני זוכר מהערב זה אותה מרקדת מולי כשעשן
הסיגריות טישטש את הראייה שלי והטקילה התחילה להשפיע. חייכה,
הג'ינג'ית פשוט חייכה ואחזה בידי. אני עצמתי את עיניי והיא
זימזמה מלודיה מוכרת שכמובן לא יכולתי להיאחז בזכרון שלי באותו
רגע ולכן לא זכרתי מה שם השיר שהיא שרה, אבל הרגשתי את עצמי
טובע בו. כשהתחילה להיכנס ללב השיר, פתאום נעצרה והזדרזה להרים
אותי ולהזמין לנו מונית.

נכנסנו למונית, הדלקתי סיגריה והתחלנו לנסוע, אחרי שכטה או
שניים הנהג התחיל לצעוק עליי שאאפר אל תוך המאפרה ולא אל
הרצפה.ולמרות שלא ידעתי עוד באיזו עיר אני נמצא ולאן אני נוסע,
המשכתי לעשן ולאפר אל תוך המאפרה הקטנטונת שהייתה מלאה בדלי
סיגריות. הנסיעה הייתה ארוכה מדי לטעמי, אז הרשתי לעצמי לספור
את מספר הרמזורים שעברנו על ידיהם, ספרתי בערך שבעה ונעצרנו
ליד בניין נמוך קומות, בערך ארבע או חמש קומות. לא שבאמת
הצלחתי מספיק למקד את עצמי לראות כמה קומות היו שם, עדיין לא
הצלחתי לראות בבירור את כפות רגליי.

בבניין לא הייתה מעלית ועלינו שתי קומות במדרגות, הגענו לדירה
פיצפונת עם דלת כניסה חומה שהייה חרוט עליו כאילו מסכין 'דירה
5' ומתחת לזה מדבקות של חדי קרן ודובונים שמרחפים על ענני עשן.
הייה חשוך ובקושי הרגשתי איך נתקעתי בארון שעמד ליד הכניסה אבל
כמעט התעוורתי כשהג'ינג'ית הדליקה את האור בסלון וצנחתי לספה.
היא הציעה לי קפה ואני הסכמתי, בהיתי בינתיים בקיר הסגול שעמד
מולי, טלוויזיה שהייתה מכובה ווילונות הכתומים שכיסו את החלון
הסדוק, או לפחות היו אמורים לכסות את החלון הסדוק.

היא הניחה את הקפה על השולחן הפצפון, שהייה באמצע הסלון הפצפון
בדירה הפצפונת שלה, ואמרה שזה יעשה לי טוב, רק לשתות ובבוקר
אתעורר כמו חדש. אבל הרגשתי יותר מדי ישן, יותר מדי קרוע
וידעתי שזה לא יעזור וכוס קפה לא ירפא אותי. היא הדליקה
סיגריה, כמעט התחלתי לבכות. נזכרתי שהבחורה שלי לא הייתה
מעשנת, כי אבא שלה מת כשהייתה צעירה בעודו מצליח בחייו מסרטן
הריאות והכל בגלל הסגיריות המטופשות שעישן מגיל 16.

הג'ינג'ית לא ידעה למה אני בוכה, ורוב הסיכוים שלא רצתה לדעת
כי הייתי שיכור מדי להסביר את עצמי אפילו והיא הייתה עייפה מדי
לשאול. היא נשקה את מצחי ואחרי כמה דקות הפסקתי לבכות
והסתובבתי בסלון נדהם מצבעים שהתווצרו בראש שלי אחרי ששתיתי את
הקפה ראיתי דברים בבירור יותר ונדהמתי איך הכל בהיר וצבעוני
בדיוק כמוהה.היא עדיין ישבה עטופה במעיל החום שלה וצעיפה ירוק
מחסה את צווארה. היתי בטוח שעוד רגע היא מודיעה לי שאני צריך
ללכת, אבל למרבה הפתעתי היא רק הביטה בי ודיברה על הציורים
שראיתי על קירה ולמרות שלא יכולתי להבין את התלהבותה מאומנות,
הקשבתי לה וחשבתי בינתיים לעצמי שנורא כואבת לי היד והעור לא
מגליד אחרי שכיביתי את הסיגריה בכף ידי.

אחרי בערך חצי שעה היא הובילה אותי לשירותים, הושיבה אותי על
האסלה והורידה לי את החולצה. ללא אזהרה הרגשתי את הכתף שלי
נשרפת, והיא סיפרה לי איך נפלתי על הזכוכית במועדון. ביקשתי
פלסטר והדבקתי אותו מעל בפצע ששכן בכף ידי. היא לא שאלה אפילו
למה התחלתי לבכות שוב, לא הייה בכוחה אפילו להוציא שתי מילים
מפיה 'קרה משהו?' היא רק זימזמה מלודיה מוכרת והובילה אותי אל
הספה, שם כבר הכינה כרית ושמיכה שאוכל להירדם.

שעתיים ניסיתי להירדם, ניסיתי את כל השיטות. ספרתי כבשים,
ניסיתי לממש פנטזיה ולהכריח את עצמי לחלום, ניסיתי לרוקן את
ראשי. אבל שום דבר לא הצליח. הורדתי מעצמי את השמיכה ונכנסתי
לחדר של הג'ינג'ית, שם היא שכבה בשינה עמוקה, נרדמתי אחרי שתי
דקות שהרחתי משיערה. לפני שנרדמתי לחשתי לה שאני בוכה בפניה כי
אני מרגיש שהיא יודעת, שהיא אפילו לא צריכה לשאול כי היא
יודעת, היא יודעת.

בבוקר התעוררתי, והזמנתי מונית ישירות אחרי שהתלבשתי. לא אמרתי
לה תודה ולא ביקשתי סליחה על הטירחה. כי רק ככה אני יכול, רק
ככה אני זוכר את עצמי. בכיתי כל הנסיעה בחזרה למועדון החשפנות
שבחניון ליד מצאתי את המכונית שלי עדיין עומדת שלמה. שילמתי
לנהג והתחלתי לנסוע בדרך חזרה שבה הגעתי לעיר. כל הנסיעה חשבתי
על הג'ינג'ית ועל עיניה הירוקות, חשבתי לעצמי שיכולתי להתאהב
במישהי כמוהה ואני בכלל לא צריך בחורה שתפרד ממני רק בגלל שאני
קצת מטופש לפעמים. כי אני צריך מישהי שיודעת, מישהי שמרגישה
ולמרות שהיא חשפנית, ולמרות שהיא מעשנת ואוהבת צבעים בוהקים,
אנחנו יכולנו ממש להתאהב.

הדלקתי סיגריה במשך הנסיעה, ופתאום קלטתי שעוד רגע נגמר לי
הדלק ואני מוכרח לעצור בתחנת הדלק הבאה. הגעתי לתחנת דלק
מרוחקת מכל ישוב, שם יצאתי מהמכונית ומילאתי את המיכל, החלטתי
לחזור. החלטתי לחזור לג'ינג'ית ולפחות להגיד לה תודה, לקנות לה
פרחים ואולי גם להזמין אותה לארוחה כדי להודות על הטירחה.

מרוב טיפשותי שכחתי שאני בתחנת דלק, והשלכתי את בדל הסיגריה
הדלוקה רגע לפני שסגרתי את הדלת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שבי- שבלול
בץ- צב
פינגי- פינגוין
נולי- מה לה
ולאפרוחים


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/5/07 11:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קטי סמך

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה