ואז, בלי הודעה מוקדמת
העולם מתחדש, מרפה אחיזתו
ויש, מעט נחת, נחיתות רכות של כאב
צביטות נירונים קלות וכואבות
גיגיות מי שקרים מתייבשות ברוח
שמש מקרינה רגשות אל על
החול מייבש אותי כמו הייתי גולם
כמו, בכנפיים דבוקות, אני נפלטת
מתקפלת בזוויות, החוצה אל העולם
מלאת צבעים וריקה מתוכן, כמו כולם
ואז, בלי הודעה מוקדמת
כתמיד אני כאן, חותכת בבשר
וזה לא כואב
אפס
וזה לא כואב
ואין בי בשר
רק
שורשים יבשים
עורקים ירקרקים
אהבתי פעם אחת בחיים
את האדם שלא קיים
אהבתי פעם אחת בחיים
אחת
ודי
לא די
ואז בלי הודעה מוקדמת
אשקלונה פושטת את עורי ומגדפת
מביטה, וזה כואב כל כך כואב
מרגישה.
בשקט. |
