[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פתאום, זה נגמר. ככה סתם בלי שום אזהרה או סימן. טוב, בעצם,
אני לא יכול להגד בלי שום סימן, הרי זה היה די ברור, אבל כשזה
נופל עליך, זה תמיד יכאב.
"אני רוצה ללכת", היא אמרה בעיינים אדומות.
הסתכלתי עליה ולא עניתי. השתיקה שלי כבר אמרה הכל.
היא הסתכלה עלי כאילו מחפשת בתוך עייני מה אני מחפש בה. לרגע
הרגשתי ריקני נורא. פשוט ריק. חלל עצום נפער בתוכי. אוף,
לעזאזל, אני שונא שהרגשות שלי משתלטים עלי. הערב כבר ירד
והצרצרים בחוץ החלו להשמיע קולם.
אומרים שהצרצרים מצרצרים רק שהם מיוחמים. אלוהים ישמור,כל ערב,
כל הערב, יש פה כמה צרצרים מתחת לחלון שלי שמצרצרים...
"תגידי", שברתי את השתיקה, "לא אמרת שנתחתן ונביא 5 ילדים
לעולם?"
היא הסיטה את מבטה, כאילו מנסה להתחמק, אך אני כמו ילד קטן,
ממשיך להציק.
"לא אמרת שנישאר ביחד לנצח?"        
היא הסתכלה אלי באחד ממבטיה התמימיים ושאלה, "מה? הנצח לא נגמר
כבר?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך קורה שאני
אף פעם לא מוצאת
את הסלוגן שאני
כותבת?


-שפרירית
שמתעקשת לראות
את מה שהיא
כותבת, כדי
להדפיס ולהראות
לנכדים


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/10/00 19:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קריפטון היבוסי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה