תסתכלו עליו יושב בחדר האפל,
הוא איבד שיווי משקל בחיים, והוא נופל
לתהום של אכזבות,
למקום שנגמרו בו התקוות.

תדברו אליו והוא ימשיך עכשיו לשתוק,
כשהוא לא מוציא מילה, זה יותר טוב מלצעוק
על דברים שהוא איבד,
על מטען שנהיה כבד.

וזה שיר עליו, על האיש המסכן,
שאמרו לו תלך, ואמרו לו שאין
שום סיכוי להבין אותו, והנה הוא בוכה...

וזה שיר עצוב, על האיש הבודד,
שהבין שהזמן כבר מזמן לא עובד
נעצר במקום, ובדמעות של דם שוחה.

תסתכלו עליו יודע שהסוף קרוב,
הוא היה אדם קצת רע, זה עשה להם קצת טוב
על הלב והנשמה,
הם עוד יפגשו באדמה.

תדברו אליו והוא ישנא את זה יותר,
החיים שלו דפוקים, על עצמו הוא כבר ויתר
אז נשאר לו רק להיות,
בן אדם שלא רוצה לחיות.

וזה שיר עליו, על האיש המסכן,
שאמרו לו תלך, ואמרו לו שאין
שום סיכוי להבין אותו, והנה הוא בוכה...

וזה שיר עצוב, על האיש הבודד,
שהבין שהזמן כבר מזמן לא עובד
נעצר במקום, ובדמעות של דם שוחה.

תסתכלו עליו יושב בחדר האפל,
חוט אחד מחזיק אותו, עוד שניה והוא נופל
למציאות ולכאב,
לארון מתים שהוא אוהב.

אל תבכו עליו ואל תראו לו אהבה,
ואל תקנו לו עוד פרחים, שינבלו על מצבה
של שקרים כמו אבנים,
כשמניחים אז זה כואב בפנים.

וזה שיר עליו, על האיש המסכן,
שאמרו לו תלך, ואמרו לו שאין
שום סיכוי להבין אותו, והנה הוא בוכה...

וזה שיר עצוב, על האיש הבודד,
שהבין שהזמן כבר מזמן לא עובד
נעצר במקום, ובדמעות של דם שוחה.