|
נשמה פצועה
מדממת פצעייה
במילים תובעניות
מצולקות
כשריטות אשמה
לא ברורה,
מונחות בצל
התהיה האנושית
לתסכול נפשי.
צביטות מרמה
חולפות במעופן
אל חלונות
החופש ההזוי
כציפורים כלואות
בכלובן
בבדידות אינסופית.
07-06-06
שעת השין |
|
|
אם אתה למעלה
והוא למטה, אז
איך שעדיין אני
זו שמתעייפת?
מיכלי ברגע
מבולבל
(ויש המשך) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.