לפני שנה קבענו בערך בארבע, ארבע וחצי- "להיות מאושרים".
לא הגעתי, איחרתי ...
הייתי בדרך אבל נתקלתי ב"שודדי השמחה" והם הפילו עלי, ישר
לפנים את "מקלות הזיכרון".
חשבתי שאשרוד ועוד אגיע, אך איחרתי מדי
ואתה חיכית, אני יודעת שחיכית בערך איזו שנה...
לבסוף החלטתי להפתיע אותך בבואי,
באתי, אבל היית עסוק, קבעת עם משהי אחרת ללכת ל"קניון
הזוגיות"
היא הייתה רחוקה אך אתה הגעת
ואני... אני נשארתי לחכות
יצא לנו כבר כמה פעמים לנסות לקבוע להיות "זוג בעקבות
שיכרות",
אבל כל פעם אנחנו לא מתואמים.
גם נתקלנו כמה פעמים ב"ספריית הבודדים"
כשבאנו להחזיר "זיכרונות מרים"
אני שלי ואתה שלך,
שלך ממני ושלי ממך.
נמאס לי וגם כנראה לך...
שלחתי לך כמה הודעות ש"אני עוד פנויה ומחכה שאולי הוא יחזיר
תשובה..."
אתה שלחת חזרה את ההודעות הרגילות של "היא איחרה, שונא לחכות
שתחכה גם היא קצת..."
כבר זמן מה, שנתיים לפחות,
אנחנו לא קובעים יותר דברים כי מפחדים להירטב בגשם של
הממתינים
אז החלטנו, כי בוגרים אנחנו, שנישאר לבד ונינעל ב"נפגעים
לשעבר".
עשיתי מנוי לא מזמן ל" איך לשכוח קיץ שמח" ושמעתי שאתה כבר
סיימת את כל המהדורה של "איך לגרום לה לקנא".
חלפה בי רוח שטות והביא איתה מחשבה שאולי מכיוון שהקיץ שוב בא,
אולי ניפגש ב"מצטערים שפספסו את ההזדמנות הראשונה"
אני אמתין היום בעשר, מחכה לך שתבוא, מחכה...