חושבת על זה שאין לי אותך כבר כמעט ארבעה חודשים,
ארבעה חודשים שלמים שאין בינינו קרבה ואין ביננו תלות.
אמרת שאותי אתה נורא אוהב
וגם אני אוהבת, כל כך אוהבת, אבל בצורה קצת שונה, שלך כל כך
שינתה.
אמרת שאם תראה או תשמע, לא תוכל לחדול מלאהוב...
אז החלטת שעדיף כלום מבכלל וטסת לך לחודש
בלי לומר מילה, אפילו אחת ממש קצרה לא קיבלתי.
ואז הגיעו שש הודעות מהפלאפון שלך לשלי
מטר של רגשות מובע דרך אותיות קטנות
ואני לך עניתי וביקשתי שרק תתקשר, לומר שהכל בסדר כשאתה נמצא
שם לבדך בלי אף אחד.
ארבעה שבועות של חיים מפיסות מידע מחברים משותפים ואף לא מילה
אחת בשבילי...
אם החלטתי שאותך אני לא רוצה כחבר, איך זה הגיוני שלא עובר יום
אחד שאני לא חושבת במיוחד עליך?
עשרות מכתבים רשמתי במיוחד בשבילך כדי לנסות לבקש סליחה, אבל
אף אחד מהם לא היה מספיק טוב עבורך.
מור סיפרה שיש לך חברה חדשה עכשיו,
זה אומר שאתה כבר בטוח שאתה לא אוהב אותי יותר?

אתה מתגייס בדצמבר ואני לא יכולה שלא לחשוב מה יכול לקרות
לך...
כנראה שאני אצטער על החודשים שיכולנו לעבור ביחד;
עשרות פגישות ומאות שיחות טלפון שלא ניצלנו כשיכולנו.

אתה חושב שנוכל להיות פעם חברים?



לו רק ידעת כמה שאני אוהבת אותך...


לשלומי