בטרם האור הפציע על גבעה חשופה הסתערנו,
בקליעים נותבים כולנו, כמו באור יום הוארנו.
ראשונים להגיע היינו, בן זוגי נשען על סלע,
פרם את כפתור חולצתו: לי שריטה קלה על הצלע!

ראית איך את כולם השגנו והותרנו השאר מאחור?
תראה השמש מתחילה להופיע: משום מה רואה באפור,
התוכל להושיט מימיה לי, גם ידי לפתע כבדה מהקלע...
אל תדאג אני בסדר, זו כנראה: השריטה הקלה שבצלע...

מה אימי הייתה אומרת, לו ראתה אותי כה חלש,
בעיניה תמיד אשאר: הבריון, הברנש.
למה השמש שוקעת ואל תאמר דברי בלע,
האם כל מה שקורה לי, בגלל שריטה קלה על הצלע?

אני עייף תן רגע לנוח, רק שעה קלה אנמנם
עד יחזור אלי הכוח: אז את שייקספיר לך אתרגם.
עיניו נעצמו עד, עד, כמו שנכתב בנובלה...
חיבקתיו עם פצע גדול בלב: שנלחץ לשריטה שבצלע...

1.7.06