|
כתבתי בשעת לילה מאוחרת על שקיעות וזריחות והים והגלים, שתמיד
שואפים לחוף אבל תמיד חוזרים מאיפה שבאו. ועל הירח והכוכבים
שזוהרים כאילו כל לילה מחדש. ועל זוג האוהבים בפינה ההיא
בפארק כאשר הוא מבטיח להביא לה את הכוכבים ולהוריד לה את הירח
אם רק תרצה. ועל זה שהיא מאמינה לו וגם הוא מאמין. ועל נשיקות
ראשונות ועל ונוס, ועל המוזה שהיא חמקמקה בדיוק כמו החלומות
שמתעופפים ברגע שמנסים לגעת בהם. ועליך ועליי ועלינו. ועל
האינסוף שהוא כל כך קרוב למוות. ועל האושר שמדגדג לפעמים
כשצוחקים. ועל הימים שהייתי קטנה ועל התמימות שהייתה ואיננה.
וכתבתי ושמעתי קולות רחוקים ורק ציטטתי את קודמי שעשו זאת טוב
ממני.
1.11.01 |
|
|
אני כבר עד כדי
כך מכורה
לסלוגנים,
שכשאני קוראת
בכל דבר
אפשרי-עיתונים,
ספרים, ואפילו
כשאני רואה
טלויזיה-אני ישר
מפנה את הראש
לצד הימיני של
הדף, כדי לקרוא
סלוגן.
מחולת נפש
מכורה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.