[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כנען אביב
/
גרגורי

כל יום, "גרגורי לדלפק שלוש, גרגורי לדלפק שלוש" קרא הרמקול
ממעל. גרגורי עזב את ניירות הטואלט, ירד מהסולם והחל את דרכו
לעבר עמדת הקופאית. כבר מרחוק הוא ראה את סמי שכבר עמד ליד
סווטלנה ופירק את המכונה בעצבנות. הוא הרים את ראשו והביט
בגרגורי המתקרב במבט מאשים ומזלזל, גרגורי ידע שהוא עומד לצעוק
עליו, כמו שתמיד היה עושה, לא משנה עם גרגורי פעל כשורה, מה
שהיה ברוב המקרים או בפעמים נדירות שבהם באמת טעה גרגורי.
"גרגורי" הוא אמר בטון גבוה ומתנשא, "טוב שבאת באמת, כמה פעמים
אמרתי לך שטיפול בקופאיות חשוב יותר מכל דבר אחר", "הקופה לא
מדפיסה ויש כאן לקוחות שמחכים רק להוד מעלתך שתגיע" הוסיף
כשהוא מצביע על האנשים בתור, שנראו דווקא די נבוכים מהסיטואציה
שאליה נקלעו ורק חיכו להזדמנות לשלם ולברוח משם. סווטלנה חייכה
אליו והניחה את ידה על ידו להרגיעו. סמי עמד והסתכל למטה בקוצר
רוח, איך גרגורי מתקן ראשית את הנזק שסמי עשה ואחר כך מסדר את
סרט ההדפסה של המכונה. "כנס אלי למשרד אחר כך" אמר סמי והלך.
"אל תדאג" חייכה אליו סווטלנה "כולם יודעים שיש לך ידי זהב,
וסמי לא היה מצליח לסדר לעולם את המכונות הישנות האלו
בלעדייך". בדרך למשרד - "סמנכ"ל תפעול ויחסי ציבור" כבר ידע
גרגורי מראש מה הוא הולך לשמוע. "כאן זה לא רוסיה, השרות מעל
לכול, שרות אדיב ומהיר, זה הערכים שעליהם נבנתה רשת חנויות
המכולת של לוי את לוי", "זו פעם אחרונה. יש עוד רבים אחרים
שהיו שמחים לקבל את התפקיד הזה ואם זה לא נראה לך הדלת החוצה
תמיד פתוחה". בזה לפחות צדק סמי, עוד הרבה כמוהו, עולים
וותיקים ומבוגרים היו מאושרים לקבל את התפקיד. הוא זכר כשהוא
עבד עם בוריס בניקוי הרחובות, הם אמרו תודה שיש להם לפחות
עבודה, כל עבודה מכבדת את בעליה, אלו הערכים שעליהם חונך, ואם
זו ארץ ישראל וזה מה שהיא צריכה זה מה שהוא יהיה. אבל גם שם
הבוס אף פעם לא היה מרוצה, רק מהר מהר, זה מה שישראלים רוצים,
איכות מה פתאום, רק מהר, כמה שיותר מהר לעשות את העבודה וללכת
הביתה. הביתה הוא חשב, שם אילנה מחכה, מכינה לו את האוכל שהוא
אוהב כמו בקורסק, מעריצה אותו, כאילו הוא לא רק מטאטא רחובות,
רק בזכותה יש לו את הכוח להמשיך.

נו, חשב אלכס ופתח עוד בקבוק של יצרן מקומי ושתה את תוכנו
במהירות, ידיו הזיעו וכל הזמן נאלץ לנגב אותן בקצה מעילו. היה
קר, אפילו קר מאוד אך הוא לא הרגיש בקור, אולי מהשתייה הוא חשב
או אולי מהלחץ. הוא עמד והביט החוצה דרך חלון עמדת השמירה. כבר
מאוחר, הם היו צריכים להגיע ועוד מעט עלול לחזור השומר השני
שבוריס שלך באמתלה נדושה לסדר את הארגזים במחסן. בעודו מביט
בהבל פיו הופך למים על השמשה שלפניו הוא ראה את פנסי המכונית
מתיישרים אליו מן האפלה ומתקרבים לשער הבסיס. לפני חצי שנה הוא
פגש בהם לראשונה. הוא ידע שזה "הם", כי הם תמיד דיברו בלשון
רבים, והוא כבר דיבר עם כמה מהם. כנראה שזו הסוכנות הצרפתית
הוא חשב. בהתחלה היה זה פיליפ, איש עסקים רוסי צרפתי שבא לעיר
וקנה דירה לידם, בווילות של פרסטויקה שפעם היו שייכות לראשי
השלטון שהיו מגיעים לבקר בבסיס החדיש והיום עמדו למכירה. אח"כ
זה היה גלזן שהיה עובד בבר והכיר בניהם. במצב ששרר היום במדינה
אלכס לא היה אגוז קשה מידי, כמויות הרובלים שפיליפ שפך עליו,
אלכס הרגיש כמו מלך, גם אולגה נענתה לחיזוריו והכל נראה ממש
בסדר. אז הם רוצים לצלם את אחת הצוללות, רק לצלם לא יותר שתי
דקות והם כבר בחוץ, כל מה שהוא צריך לעשות זה להיפטר מהשומר
השני ולפתוח את השער, זה הכל והחיים שלו מסודרים. הוא ניגש
לעבר המכונית כשהוא צועד בקור העז את המרחק הקצר בין העמדה
לחלון הנהג. החלון היה פתוח מעט ואלכס עוד הספיק לראות את קנה
האקדח מבעד לחריץ.

עצירה אחת לא עשה ריצ'רדסון כשנהג את כל הדרך מפורט-וויק
לוושינגטון, ללא עצירה, הוא חשב על הכל וכעס על כולם. ארבע
שעות של נסיעה שבהם הוא הספיק לעבור בראשו על רשימת כל הדברים
שהוא שונא, הוא שונא את הצי שגזל לו את חייו, והוא שונא לשרת
בצי ולהיות תחת אחריות, והוא שנא את הבקר המטומטם שהתקשר אליו
כי זה היה תפקידו, והוא שנא את הגנרל גלובר שדיבר איתו ואמר לו
לבוא מיד והפריע לו באמצע שיחת פיוס עם אשתו שחשדה ובצדק שהוא
בוגד בה, והוא שנא את אישתו שעשתה עניין מכל דבר ובעיקר הוא
שנא את עצמו שהוא כזה. אבל באותה מידה הוא אהב את הכל והוא ידע
שזה רק רגע חולף של רחמים עצמיים. כל הנסיעה הזו לא הכינה אותו
למה הוא היה עתיד לשמוע בכניסה לסוכנות הביון המרכזית אליה צעד
עכשיו מאחורי גנרל גלובר נושא תג זרחני ותר אחרי מכונת קפה
קרובה על הדרך בעיניו.

נראה ששום קול חריג לא נשמע מלבד להמיית הגלים כשהמירסק רוקנה
את מכלי האוויר והחלה לשקוע במהירות מתחת לפני המים. אי שם
מנגנון הוסט, שסתום נסגר והיא החלה במסעה האחרון, מלאת הוד הדר
ועוצמה קטלנית אך עם זאת יפה בצורה בלתי רגילה, שקטה חוצה את
מימיי האוקיינוס.

ריצ'רדסון מנה בחדר הישיבות כמעט את כולם, עוזר הנשיא לביטחון,
ראש הסוכנות לביטחון לאומי, מפקד הצי, ועוד ועוד אנשים נפוחים
מחשיבות עצמית הוא חשב. מדי פעם הניד בראשו לאות שלום מול פניו
של מישהו שנדמה היה לו שהוא מכיר. ריצ'רדסון לא ממש מצא את
עצמו בין חבורת האנשים הללו, שחלקם היו בני גילו ואפילו צעירים
ממנו, הוא כבר היה עם רגל אחת בחוץ. חוקר מודיעין פסיכולוגי של
הצי הרוסי, תפקידו היה לנתח את מחשבתם של מפקדי הצוללות והצי
הרוסי. תפקיד שכיום אפילו הוא לא מצא בו כל צורך ונראה היה
שהוא עדיין שם רק מפני שאחרים שמרו לו כבוד מפאת הוותק וגילו
או שחיכו שהוא יחליט לעזוב. והנה הוא כאן בין כל שועי עולם
מופעל על ידי סיסמת גיוס שגם הוא כמעט ושכח ואישתו חושבת שהיא
רק תרוץ.

"רבותי" קרא ראש הסוכנות,"אתמול נקלטה ידיעה זאת מועברת
לטלפונו הסלולרי של זיאד נחריאן פעיל טרור לבנוני שהתגורר עד
לא מזמן בצרפת ולפני כמה ימים נעלם". ראש הסוכנות היה אדם
רציני וגבוה בעל שער מאפיר אך קול דק שנראה היה שאינו מתאים
לממדי גופו. הוא הצביע על המסך שעליו הוקרנה הידיעה בצורת
הודעת טקסט טלפוני. ריצ'רדסון חשב שהמצגת הייתה מוכנה כבר קודם
אחרת לא היה להם זמן להוסיף את ציור המכשיר הסלולרי. כל מה שהם
צריכים לעשות זה רק להחליף את הטקסט במצגת, הוא חייך, הצבא
תמיד מוכן. "הקודים שאתם רואים לפניכם על המסך הנם שיגרת הפעלת
מערכת "פי" בצוללות הרוסיות. מדובר במערכת יום הדין, או מערכת
גיבוי ליום הדין שהותקנה בכמה מצוללות הצי הרוסי. בהפעלת השגרה
הנ"ל תצא הצוללת בצורה אוטומטית לחלוטין בהתקפה על מרכזי
השליטה בארה"ב, הצוללות מתוכנתות להתקרב לחופי הארץ ומשם לשגר
טילים לעבר מרכזי הערים, ללא יכולת שליטה או בקרה של הצוות וגם
ללא צוות בכלל". "חשבתי שמאז סוף המלחמה הקרה ביטלו הרוסים את
המערכת, כמו גם את מערכת יום הדין" אמר ריצ'רדסון. "נכון גם
אנו חשבנו כך", "אך כנראה שלא בכל הצוללות, דבר זה איננו
יודעים, יכול להיות שזיאד השיג את מכשיר השליטה וחיבר אותו
מחדש - מה שאני רוצה להוסיף הוא שהיום לפנות בוקר יצר איתי קשר
מפקד הצי הרוסי ומתברר כי צוללת גרעינית נעלמה ואיתה גם חייל
רוסי ששמר בבסיס הצי הרוסי". "רבותיי צוללת רוסית גרעינית ככל
הנראה מתקדמת לעבר חופי המדינה כשהיא מתוכנתת להפציץ את
הבירה". את הערכת המצב נשא הגנרל. "כרגע אנו מפעילים את
אינדיפנדס אחת ושתיים כדי לנסות ולאתר את הצוללת, אנו מאמינים
כי היא תעשה את דרכה דרך המייצר הצפוני, במקביל אנו מנסים לאתר
מפקדי צוללות וותיקים מהצי הרוסי, מתברר כי הרוסים הכניסו
מנגנון עצירה לצוללות ע"י שליחת שדר מסוים אותו הם לימדו אך
ורק את מפקדי הצוללות הבכירים באותו הזמן. אנו ניסנו כמובן
להשיג את צופן העצירה הנ"ל אך לצערנו ללא הצלחה, ובשנים
האחרונות נראה היה כי זה כבר איננו נחוץ". אכן לא נחוץ חשב
ריצ'רדסון בעודו מחזיק את ראשו בשתי ידיו, ולפתע גם הבחין כי
פיו נשאר פתוח מאז תחילת ההודעה. "כאן בדיוק אתה ניכנס לתמונה"
אמר הגנרל בעודו מצביע על ריצ'רדסון שבדיוק סגר את פיו. "אני
רוצה את  רשימת כל מפקדי הצוללות בצי, כולל אלו שמתו נעלמו או
אני לא יודע מה קרה להם, ותראה את מי מהם אתה יכול להשיג כמה
שיותר מהר", "מדובר בעניין בעל חשיבות עליונה לביטחון המדינה"
הוא הוסיף, רק בשביל להראות חשוב, חשב ריצ'רדסון.

גרגורי ניסה לנקות את כתם השמן מהדלפק כשהוא ראה אותם נכנסים,
סמי בדיוק עמד בכניסה וכנראה שחיכה להם. ממקומו יכול היה
גרגורי לראות אותם טוב ואפילו לשמוע. היו שם אנשים מהצבא
הישראלי, אנשים רמי דרג, קצינים בכירים, הוא שלט עד דרגת סמל
ראשון בלבד בצבא הישראלי, מה שאלון הגיע אליו, לילדים הם כבר
עברתו את השמות. היו עמם עוד אנשים, כנראה אמריקנים לפי המבטא
והחליפות, בארץ אף אחד לא לובש חליפה. סמי עמד לפניהם ונראה
קטן עד מאוד כשהם עמדו מסביבו. "אתם בטוחים שאתם רוצים את
המנקה?" הוא שמע את סמי חוזר שוב ושוב על השאלה. כשהם ניגשו
אליו הוא באופן כלשהו ציפה שהם יבואו, ביניהם היה נראה לו גם
כי הוא מזהה פנים מוכרות, משיעור שהוא עבר מזמן בגלגול אחר,
"ריצ'רדסון הוא האיש שחוקר אתכם אצל האוייב" אמר סמל המודיעין
בתדרוך, כשהוא מעביר ביניהם תמונה בגרסה צעירה הרבה יותר של
האיש שעמד עכשיו למולו. "גרגורי אלכסנדר יורוביץ" אמר
ריצ'ירדסון, "ממשלת ארצות הברית מבקשת את עזרתך". כשהוא יצא
מהסופרמרקט ונכנס למכונית השרד המצוחצחת, בדרכו הוא הספיק
לשמוע את סווטלנה לוחשת לסמי "מפקד צוללת גרעינית, אדמירל בצבא
הרוסי".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם "נקניקון" זה
שם טוב לילד,
אבל לא תראה
הרבה נקניקונים
ברחובות. מה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/11/01 11:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כנען אביב

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה