'... וכתבנו שירים על עצמנו,
ונגמרנו מרעל ודבש,
כשהחושך ירד,
רקדנו לבד
בעולם שכבר אין בו ממש ..
אך הפעם ...'
יזהר אשדות
עברה תקופה... מאז שכתבתי פה. וכל כך הרבה דברים השתנו.
מסתבר שדברים לא מפסיקים להשתנות, לא משנה בן כמה אתה, איפה
אתה נמצא ומה אתה עושה.
וגם מחר דברים ישתנו אצלי. מחר אני מתחיל את הדרך שלי בצבא.
לא יודע איך יהיה שם, לא יודע מה יהיה שם... כל מה שאני יכול
לקוות זה שיהיה טוב.
עברה תקופה... מאז שיכולתי לשבת מול חלון טקסט פתוח ולהקליד
לתוכו מחשבות ואת כל מה שיש לי לומר.
עברתי אכזבות, הצלחות, שמחות ואפילו דמעות ... וכנראה שלא משנה
מה יקרה, אני תמיד אמשיך לעבור את זה. כמו כולם, כי אחרי הכל,
במה אני שונה מאחרים?
זה מוזר לי עכשיו. מוזר לי לשבת פה ולכתוב את כל זה. וזה לא
מסודר, זה מתוסכל, כי כנראה שגם אני.
חיכיתי שנה וחצי ליום הזה, היום האחרון בתור אזרח, והנה עכשיו
זה בא ואני לא בטוח שאני רוצה ללכת... אבל אין ברירה. והצד
המתרגש והמתלהב שבי לא נעלם, כי בכל זאת ... זאת אבן דרך. A
Mile-stone, כמו שאומרים ...
והשבוע האחרון היה די משונה. היה לי טוב, הכנסתי מישהי חדשה
לחיים שלי ועכשיו היא מוצאת את דרכה החוצה כי זה פשוט לא
מסתדר, כמו תמיד.
אבל אני מצליח להמשיך הלאה מכאן. כי רק ככה אני לא אפסיק
לחייך.
אני אופטימי שיהיה טוב ויבוא יום, מי יודע מתי, שאני אכיר את
אותה אחת שהשיר 'מתאהב בך מחדש' של יזהר אשדות יהיה כ"כ מתאים
לגביה ... |