הדבר היחיד שחדשני הוא צורת הכליאה
חצאיות בגזרות מודרניות, שום דבר לא השתנה:
אנשים חופשיים שכלואים במועדונים קטנים
ובמה שהם צריכים להרגיש ולומר
כולם מתלבשים באופן אינדיבידואלי
בדיוק אותו דבר.

אני יודעת שתבין אם אגיד לך
"כל אחד כאן עם הבדידות שלו"
אבל לעולם לא תבין באמת אותי.
אני לא בשבילך, לא בשביל מה שאתה רוצה
להרגיש מתחת לשמיכה שלך בלילה
ואתה לא בשבילי, גם אתה עם הבדידות שלך
מחפש סתומות עם אג'נדה עמוקה

גם אני זזה לפי הבאסים בארבע לפנות בוקר
חוזרת הביתה לבד כי אף אחד לא מעניין אותי
או עם מישהו, כובלת את עצמי תוך כדי נסיון הבריחה
לידיים שלו יש מרקם מתעתע ואני מדמיינת שהוא
בלאטות בשאנז אליזה, תרבות בסמטאות מטונפות -
על אוטומט כולם נראים לי פה כמו קטלוג בנפח
של תרבות צריכה - מגע ומילים וצחוק מזוייף
קיוסקים שפתוחים 24 שעות וחברות לווין ומיתוג
תשומת לב ומלנכוליה ובשעות קטנות של הלילה
אני מנפחת בסתר את המחשבות שלי באימאג'ים שלך

ידעתי שאתה לא בשבילי כשהבנתי שאתה באמת מעניין אותי
ומיתגתי את זה כחסר סיכוי במדף של סוף עונה רגשית.
אני עוד חומר נזיל, סבון כלים בתת משקל
שהמדיח שלך לא יכול להכיל
אני רוצה לטבוע בידיים שלך
וגם לברוח ממך על עקבי סיכה
שלא תתאכזב ממה שידך נוגעת בו
צלילים וצורות מזכירים לי דברים שאני לא מכירה בך
מזמן כבר הבנת שאני לא בשבילך

מתח מיני דק דק בין שאריות השיחות שלנו
המפתחות מרשרשים לי בכיסים כשאני מנסה לשכנע את עצמי
שהם לא קוראים בשמך
כל המועדון מתנועע לפי הבאסים
אני מוחקת מכל פרצוף במקום את תווי פנייך
גלויות ומחזיקי מפתחות של מגדל אייפל ואופנת קוטור בפאריז
נראים לי קרובים יותר ממך.