דפנה לו / שיכחה |
מהטעם שלא יכולתי לשכוח
ונפלתי לרגליו של האביר
התמסטלתי
מהריח שכבש אף את הפחד
מרחק נגיעה
מחיבור עם האוויר
התביישתי
אם בתום את שערי ליטפת
והרגשת שנרתעתי מידך
התמכרתי
למבט עמוק, כתהום שאין בה נחת
הסתכלת בי כערך מלכתך
התפשטתי
אל מולך כשישנת
בידיעה טהורה שתיגע כשתתעורר
התעלסנו
בתשוקה מסחררת
בעוד נזכרת שרחוק שם, מה שנקרא הבית
עוד מחכה לי שאשוב
החבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|