אני הארכיאולוג  
ההולך בין ההריסות
ועיסות הבוץ
שחורפים רבים
ניסו לשטוף
והם נותרו מכסות

והאפר מהזמנים
כפרפר אפור
שב ועולה פתיתי כפור
אבק לעננים

מתבונן
ומתכונן לחפור באיתים בעיתים  
לכשעמים הקימו בתים
עם קירות
משורטטים ביסודות

ממפה קורות
עדויות
צורות וחומות
שהקשתות  לא יפלו על הראש
ולא על החלומות
חפירות בעומק השכבות

מעיד בשבועה
קבל עם ועדה
שכך ראיתי
וכך להבנתי היה

בזו השכבה:
בפרוזדורים
היו מכותרים
צללים של איש ואישה
שעוד בחייהם
הפכו אגדה של גבורה
וממול אחרים נחים תבוסה וחורבה
בפינה דרוסה היו מבטים
מונחים מבועתים
מכוסים קורים

ואהבה
מתה מונחת קטנה
מכוסה אבק
דק רוחפת מעל העננה

באפלולית החדרים
ערמות אותם חפן הזמן
עצמות שחוקות
כקמח לבן
בוהקות מונחות
ממליון אנחות קטנות

שבכול גרגיר קטן
היה ניתן להרהר
שעוד רגע יעורר
צחוק נוהר
של ילדה
או ילד ישן

אני  הארכיאולוג
ראיתי כיצד מנתחים
ומותחים את הזמנים המתים
המציפים לפתע בחושים

כמו אותה שכבה
עליונה שנאספו  
לקירבה החולות
כמו מונחות היו
על מסילות
והיו מנוסרות
במברשות פלדה
עדינות
להבדילה

עד שנותר האבק בגוון
הלבן
ערימה מבהיקה
מונחת במיקומה

בזו המצודה
בשכבה הראשונה
הערכת המצב והעבודה;
מאות שנים
לא יספיקו לחשוף את כל
החיוכים
המבעים

ולסכם אם היו אלה
ילדים או תינוקות

ואולי נערים

שכיסו הזמנים בקבר
אחים.

השכבה הזו  
תספיק לחקר דורות
טרם נעמיק.